דב"ע לד/46 - 3

תקציר

קרן הפנסיה של עובדי ההסתדרות היא תאגיד המעניק פנסיה לחבריו. הקרן פועלת ללא כוונת רווח וכפופה למערכת תקנות. תקנון זה מתווה את מערכת היחסים בין הקרן לחבריה, מגדיר את הפרשות העמיתים ואת התנאים לקבלת הטבות. על פי תקנון זה, הקרן מחויבת לשלם פנסיה חודשית לעמיתיה בעת פרישתם, בהתאם לשכרם החודשי הכולל ושנות חברותם. המקרה שלפנינו עוסק בעובד, אברהם פלצנר, שפרש מוקדם מתפקידו בחברת הביטוח חסנה ולאחר מכן הגיש תביעה נגדם ונגד קרן הפנסיה לקבלת קצבת זקנה על בסיס שכר גבוה מזה שעליו חושבה הפנסיה שלו. פלצנר טען כי יחסי עובד-מעביד שלו עם חסנה מזכים אותו בקצבת פרישה הצמודה לשכרו בפועל וכי סירובה של קרן הפנסיה לשלם אינו מוצדק. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת קרן הפנסיה. נקבע כי הקרן, בהיותה מלכ"ר, מחויבת לעקרונות השוויון וההדדיות, ולכן הפנסיה מבוססת על מבנה השכר שנקבע בתקנון הקרן, המוסכם על כל החברים. מאחר ששכרו של פלצנר חרג ממסגרת השכר המוכרת, קבע בית המשפט כי קרן הפנסיה אינה מחויבת לשלם פנסיה על בסיס שכר זה. כמו כן, פלצנר לא הודיע לקרן על שינוי שכרו, כנדרש בתקנון הקרן, ולכן לא יכול היה לתבוע הטבות מוגדלות. בעניין חסנה קבע בית המשפט כי חובתם כמעסיק היא אך ורק לנכות ולהעביר את ההפרשות המתאימות לקרן הפנסיה. אלא אם נאמר במפורש אחרת בחוזה עבודה, מעסיק אינו אחראי למעשיו של המבטח או לתשלום דמי הפרישה בעצמו. מאחר שחסנה מילאה את חובתה לשלם את ההפרשות המתאימות, לא ניתן להטיל עליה אחריות להחלטת קרן הפנסיה על גובה הפנסיה. בנוסף, בית הדין לא מצא כל ראיה להסכמה או התחייבות של חסנה למתן קצבת פרישה על בסיס שכרו המלא של פלצנר. ה"הצהרה" שעליה חתם פלצנר עם פרישתו, לפיה אין לו טענות נוספות נגד חסנה, חיזקה עוד יותר את עמדתם. בעוד שבית המשפט הכיר בכך שמדובר בזכויות ביטוח לאומי, הוא לא פסק הוצאות משפט מופרזות לקרן הגמלאים, בהתחשב בכך שהם לא סיפקו סיוע משפטי לחבר. תחת זאת, הורה בית המשפט לפלצנר לשלם לכל משיב סכום סביר יותר של 300 ל"י הוצאות משפט, בצירוף שכר הטרחה הנדחה בערעור.