בד"א 25/22

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור על החלטת בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב. המערער, עורך דין במקצועו, הורשע במרמה ובשיבוש הליכי משפט על סמך הודאה. בכתב האישום נטען כי המערער, יחד עם אחרים, הונה את הקורבנות באמצעות מצגי שווא בדבר יכולותיו המשפטיות ומעמדו של נכס. כדי לרכוש את אמונם של הקורבנות, הוא טען בכזב שהוא מייצג אותם ואף ניסח הסכם מזויף. בנוסף, כאשר עמדה בפני תביעה אזרחית, זייף המערער מסמך המראה כי העסקה בוטלה. מסמך מזויף זה הוצג לבית המשפט האזרחי. בית הדין המשמעתי הטיל על המערער עונש חמור, הכולל שבע שנות השעיה בפועל וחמש שנות מאסר על תנאי, לצד קנס בסך 20,000 ₪. המערער טען כי יש לבטל את ההחלטה בשל מסוכנות כפולה, היעדר שימוע ונסיבות אישיות. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה טענות אלה. הם קבעו כי אין ראיות לקיומו של הליך משמעתי קודם וכי מעשיו של המערער מצויים בליבת עיסוקו המשפטי, תוך ניפוץ ערכי מקצוע עריכת הדין. בית המשפט הדגיש את חומרתה הרבה של התנהלותו של המערער, שכללה ביזוי מקצוע עריכת הדין ושיבוש הליכי משפט. יתר על כן, היעדר דיון מקדמי לא היווה סיבה מוצדקת לפסילת ההליך, מה גם שלמערער היו הזדמנויות רבות להשמיע את טענותיו. נסיבותיו האישיות של המערער, לרבות היעדר רווח כספי אישי לכאורה, לא נחשבו לגורמים מקלים מספיקים. בסופו של דבר נדחה הערעור, והחלטת בית הדין המשמעתי התקבלה.