עת"מ 53993-09-12

תקציר

העותרת ביקשה מבית המשפט לאשר היתר לשימוש חורג למפעל הממוקם על קרקע חקלאית, שפעל בניגוד למספר חוקים. בעתירה נטען כי היה על הוועדה המחוזית לאשר את הבקשה לפי סעיף 97 לחוק, שכן הבנייה המבוקשת תואמת תכנית מאושרת, והשימוש המבוקש תואם תכנית שהופקדה. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות העותר לא הועלו בפני הוועדה המחוזית, וסעיף 97 לחוק אינו ישים במקרה זה. עוד קבע בית המשפט כי החלטת הוועדה המחוזית סבירה ואין להתערב בה. ראשית, השימוש המבוקש היווה חריגה משמעותית מהתכנית המאושרת, שכן הוא שינה את אופי הסביבה הקרובה, והעותרת לא הביאה ראיות לסתור זאת. שנית, המפעל הוקם באופן בלתי חוקי ללא ההיתרים הנדרשים, ולא היה זה סביר לאפשר שימוש חורג במבנים בלתי חוקיים. שלישית, מדיניותה של הוועדה המחוזית למנוע עידוד עבריינות בנייה הייתה מוצדקת, שכן נגד העותרת תלויים ועומדים צווי הריסה והפסקת שימוש, והיא הורשעה באי ציות לצווי בית משפט. לבסוף, בית המשפט שקל את טענת העותרת כי הבקשה היא הארכה של היתר קודם, אך מצא כי מדובר בבקשה חדשה, שכן ההחלטה הקודמת לא העניקה לעותר היתר לשימוש חורג. לפיכך, החלטת הוועדה המחוזית לבחון את הבקשה על סמך הנתונים העדכניים הייתה סבירה. משכך, דחה בית המשפט את העתירה והורה לעותר לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דינו של המשיב.