ת"א 9948-01-18

תקציר

בית המשפט התקשה לאמץ את חוות דעתו של המומחה שמינה, ולכן עמדו בפניו שלוש אפשרויות: הכרעה בשאלות רפואיות על סמך חוות הדעת וראיות נוספות, מינוי מומחה רפואי נוסף או פסילת חוות הדעת ומינוי מומחה חדש. בית המשפט בחר למנות מומחה נוסף, פרופ' רכס, בשל הקשיים שהיו לו לאמץ את חוות דעתו של המומחה הקודם. מינויו של פרופ' רכס נבע גם מכך שחוות הדעת הקודמת של המומחה הותירה ספקות לגבי קביעת הנכות הרפואית הצמיתה שנותרה לתובע בעקבות תאונה. לאחר שמיעת עדותו של פרופ' רכס, מצא בית המשפט כי יש להעדיף את חוות דעתו על פני חוות דעתו של המומחה הקודם, שכן היא ברורה ועולה בקנה אחד עם חומר הראיות. בחוות דעתו של פרופ' רכס נקבע כי התאונה של התובע הייתה מינורית ובנאלית, וכי כל פגיעה קוגניטיבית ממנה סבל אינה קשורה לתאונה. בית המשפט הסכים עם חוות דעתו של פרופ' רכס, וקבע כי לתובע לא נותרה נכות לצמיתות כתוצאה מהתאונה. בהתייחסו לסוגיית הנזק, דן בית המשפט בעובדות הרלוונטיות, בנכות תפקודית ובניכויים מכושר השתכרות, ובסופו של דבר פסק לתובע פיצויים בסך 25,500 ₪. סכום זה כלל 10,000 ₪ עבור כאב וסבל, 7,000 ₪ עבור פדיון ימי מחלה ו-5,000 ₪ כל אחד עבור סיוע והוצאות של צד שלישי. בית המשפט חייב את הנתבע לשלם לתובע סכום זה בתוך 30 יום, בצירוף שכר טרחת עורך דין, ולפצות את התובע בגין אגרת בית משפט, הוצאות עדים וחלקו בחוות דעת המומחה. לצדדים הייתה זכות לערער על פסק הדין.