תמ"ש 43712-04-19

תקציר

על בית המשפט לקבוע האם המצווה התכוון להשאיר לנתבע את חלקו בנכסים הנמכרים או רק את מה שהיה בחשבון הבנק שלו. הזכויות בנכסים שהיו ברשותו של המצווה בעת פטירתו הפכו לסכומי כסף, ועל כן על בית המשפט להכריע האם הוראות הצוואה חלות על האחרון. על פי "תיאוריית העקיבות", ניתן לראות ברכוש המאוחר "גלגול נשמות" של הראשון, המוזכר בצוואה. מהראיות עולה כי המצווה התכוון להורות את זכויותיו בדירה, המכונה ב"כ, לתובע, על פי הצוואה. טענת הנתבעת כי מכירת ב"כ הצדדים התרחשה לאחר מות המצווה, ועל כן התמורה צריכה להגיע אליה, מופרכת על ידי הראיות. הנתבעת גם לא הצליחה להוכיח כי המצווה התכוון לתת לה את התמורה ממכירת חלקו בנכס אחר, המכונה ב"ש. בית המשפט מצא כי כוונתו הברורה של המצווה, כאמור בצוואה, הייתה לחלק את נכסיו, לרבות התמורה ממכירת ב"כ וב"ש, בין בני משפחתו הביולוגית, ואת הכספים בחשבון הבנק שלו לנתבע. יתר על כן, כל ניסיון להמחות את תמורת מכירת ב.ס. לנתבע יהיה פסול לפי סעיף 8 לחוק הירושה, שכן הוא לא נעשה באמצעות צוואה. לפיכך, תביעת התובע מתקבלת במלואה, והנתבע חויב לשלם לתובעים הוצאות בסך 40,000 ₪. בקשת הנתבע לתקן את צו קיום הצוואה כך שיכלול את שמותיהם המלאים ומספרי תעודת הזהות של ארבעת היורשים מתקבלת, והצו ישונה בהתאם.