ת"א 21756-06-11

תקציר

התובעת, אליקים בן ארי בע"מ, התקשרה בהסכם פיתוח עם הנתבעת, מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י"), להקצאת מגרש באזור התעשייה הדרומי של אשקלון להקמת מפעל לייצור אספלט ומוצרי בטון מוגמר. החברה לא עמדה בלוחות הזמנים שנקבעו בהסכם הפיתוח ולא עמדה במטרת ההקצאה ובשטח הבנייה המינימלי. לפיכך, בשנת 2001 שלחה רשות מקרקעי ישראל לחברה הודעה על ביטול הסכם הפיתוח ודרשה ממנה לפנות את הקרקע. החברה לא פינתה את הקרקע והמשיכה להפעיל במקום מרכז להדרכת נהיגה ללא היתר. רק בשנת 2005 שלחה החברה לרשות מקרקעי ישראל מכתב השבה ופינתה את הקרקע בסוף שנת 2006. החברה תבעה את רמ"י להשבת הסכומים ששילמה במסגרת הסכם הפיתוח וכן להחזר הוצאות שונות שנגרמו בקשר עם הקרקע. רמ"י טענה כי החברה הפרה את הסכם הפיתוח ולכן אינה זכאית לכל פיצוי. לחילופין, טענה רמ"י כי יש לקזז את הסכומים שיוחזרו לחברה ברכיבים שונים, לרבות דמי שימוש, פיצוי מוסכם ועלות הוצאת האספלט מהקרקע. בית המשפט קיבל את גרסת החברה לפיה הקרקע פונתה בסוף דצמבר 2006. בית המשפט קבע כי החברה אכן הפרה את הסכם הפיתוח, אך מאחר שמדובר בחוזה עם רשות, נדרש מנהל מקרקעי ישראל להשיב את הכספים שהחברה שילמה עבורו, דהיינו דמי היוון והוצאות הפיתוח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. בית המשפט קבע כי אי החזר הוצאות הפיתוח יהווה עשיית עושר שלא כדין על ידי רמ"י. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת החברה להשבת עלות הכשרת הקרקע ועלות סלילת משטח האספלט, שכן על פי הסכם הפיתוח ויתרה החברה על זכותה לתבוע הוצאות אלו והפנתה אותן לחברה הכלכלית שגבתה תשלומים אלה בשם רמ"י. בית המשפט קיבל גם את תביעת רמ"י להפחתת הסכום שיוחזר לה בגין דמי שימוש ראויים, פיצוי מוסכם ועלות הוצאת האספלט מהקרקע. לפי בית המשפט, סכום ההשבה לו הייתה זכאית החברה עמד על 5,277,832 שקל. בנוסף, בית המשפט הורה לרשות לשאת בהוצאות המשפט של החברה ולשלם לה 200 אלף שקל שכר טרחת עורך דין.