ע"א 33889-09-15

תקציר

זהו ערעורה של תביעה שנדחתה להכרה בנכות עקב סכיזופרניה שפרצה במהלך שירותו הצבאי של המערער. המערער, ששירת בצה"ל, טען כי תנאי שירותו גרמו להתפרצות המחלה. התביעה נדחתה על ידי קצין פיצויים, וגם ועדת הערר דחתה את הערר, משני נימוקים. ראשית, המערער לא הביא ראיות מספיקות לקשר סיבתי רפואי בין האירועים המלחיצים של השירות הצבאי לבין התפרצות המחלה. שנית, נסיבות שירותו של המערער לא כללו אירוע דחק חיצוני, אובייקטיבי או תנאי דחק ממושכים שיש בהם כדי להוות בסיס להכרה בקשר סיבתי משפטי בין השירות הצבאי לבין התפרצות המחלה. ועדת הערר קבעה, כי אין די בתיאורו של המערער את תנאי שירותו, לרבות מתח ומתח, כדי לעמוד בדרישות לביסוס הקשר הסיבתי, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי. המערער טען כי מצב לחץ ממושך, גם אם אינו מאופיין באירועים ספציפיים וחריגים, יכול להיות מוכר כטריגר להתפרצות מחלה חוקתית. בית המשפט דחה את הערעור, בהסכמתו עם החלטת ועדת הערר ופסיקה קודמת, שדרשו יסוד אובייקטיבי – אירוע חריג וחריג או תנאי שירות ממושכים תחת לחץ – כדי לבסס קשר סיבתי משפטי. עצם הגיוס והשירות הצבאי לא נחשב מספיק כדי להגשים את היסוד האובייקטיבי. בכך אישר בית המשפט את ההחלטה לדחות את התביעה להכרה בנכות. עם זאת, השופטים לא פסקו הוצאות, בהתחשב במצבו הרפואי של המערער. השופט גד גדעון הוסיף הסתייגות, וציין כי הוא יכול לדמיין סוגי שירות ייחודיים בעלי קשיים קיצוניים, שעשויים להצדיק הכרה בקשר הסיבתי גם ללא "חריגות". פסק הדין הופקד ללא שם המערערת וניתן שלא בנוכחות הצדדים.