רע"א 42501-01-12

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לשני ערעורים הנובעים ממחלוקת על ביצוע פסק דין המורה לקרנית לפצות את ניסים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים. בפסק הדין נקבע כי הפיצוי ישולם בתוך 30 יום, אך הצדדים לא הסכימו מתי החלה תקופה זו. קרנית טענה כי זה התחיל עם הצגת פסק הדין בפניה, ואילו ניסים טען שזה התחיל ממועד פסק הדין. רשם ההוצאה לפועל צידד בניסים והוביל את קרנית לערער. בינתיים ביקש ניסים ארכה להגשת ערעור משלו בנושא אחר - ניכוי הריבית מסכום הפיצוי. בית משפט קמא נעתר להארכה זו ופסק לטובתו של נסים גם בעניין הראשון. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה לערכאה גבוהה יותר. השאלה המרכזית הייתה האם פסק דינו של בית משפט קמא, שניתן שלא בפניו, חייב את קרנית לשלם את הפיצויים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין או בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. בית המשפט קבע כי יש לפרש את תקופת הפירעון כמתחילה מיום הצגת פסק הדין בפני קרנית. לכן, התשלום של קרנית היה בזמן. באשר לניכוי הריבית, פסק בית המשפט לטובת נסים, וקבע כי הוא זכאי למלוא הסכום ללא כל ניכוי במקור. משכך, נעתר בית המשפט לערעורה של קרנית, דחה את ערעורו של נסים וביטל את החלטות בית משפט קמא שהאריכו את מועד הגשת הערעור של ניסים ואת פסק הדין בעניין ניכוי הריבית. החלטתו המקורית של הרשם לטובת קרנית בסוגיית הריבית הוחזרה. פסק הדין הועבר לבאי כוח הצדדים, שם קץ לערעורים תוך שמירה על החלטת הרשם והבהרת פרשנות תקופת ההחזר.