ע"פ 70384/08

תקציר

ערעור המדינה מתייחס לזיכוי המשיבים מהעבירה של השפעה במרמה על מחיר נייר ערך, עבירה לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968. המשיבים הם אופמת השקעות בע"מ, אשר סחרה במניות ובאופציות, גולן בן אשר כהן, מנהל החברה, ורונן רשף, מנהל המסחר בחברה. כתב האישום מייחס את מעשי המשיבים ביום 31.7.01, ערב הכנסת מניות פרטנר למדד ת"א 25, שהביאו לעלייה במחיר המניה ולרווח של כ-4 מיליון ₪. על פי כתב האישום, המשיבים פעלו להעלות את מחיר מניית פרטנר באופן פיקטיבי, על מנת למקסם את רווחיהם. בית משפט קמא זיכה את המשיבים מהאישומים נגדם, והמדינה ערערה על הזיכוי באישום הראשון בלבד. עיקר טענות הערעור נוגעות לפן המשפטי ולפן הראייתי. לטענת המדינה, שגה בית משפט קמא בפרשנות הפסיקה ויצר הלכה חדשה, לפיה חלים כללים שונים על שחקני מעוף ולכן אין לייחס להם עבירת מרמה. עוד טוענת המדינה כי בית המשפט אימץ פרשנות מצמצמת באשר למשמעות המונח "אמצעי מרמה", וכי מעשי המשיבים יצרו מצג שווא של מסחר תקין והוגן כלפי ציבור המשקיעים. מבחינה ראייתית טוענת המדינה כי התנהלות המשיבים מעידה על תכנון מוקדם מצידם ועל ציפייתם כי מחיר המניה יעלה בסופו של יום. המדינה חולקת גם על טענת המשיבים כי לא היו מודעים לכך שספר ההזמנות היה ריק בעת מתן הזמנת הרכש. בית המשפט העליון קבע, כי אין מניעה להרשיע נאשם על סמך ראיות נסיבתיות בלבד, אך לשם כך על בית המשפט לבחון את מכלול הראיות הנסיבתיות ואת הסבריו של הנאשם במבחני ההיגיון וניסיון החיים, ורק אם המסקנה המפלילה גוברת בבירור על כל תזה חלופית, ולא נותרה מסקנה סבירה אחרת, ניתן לומר כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר. במקרה הנוכחי מצא בית המשפט כי התביעה לא הצליחה להוכיח כי המשיבים התכוונו להשפיע על השער בדרכי מרמה, ואין די בתשתית הראייתית עליה הסתמכה כדי להסיר את הספק הסביר העולה מגרסת המשיבים. לפיכך, הערעור נדחה.