דב"ע נב/37 - 04

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על פסק דין המחייב את המערערת להשיב גמלת הבטחת הכנסה ששולמה על ידי המשיב. המשיב, המוסד לביטוח לאומי, שילם למערער תגמולים עבור התקופה שמחודש מרץ-יולי 1986 בהתבסס על טענתו כי הוא מכור לסמים בגמילה, אין לו הכנסות ואין לו נכסי רכב. בעקבות טיפ אנונימי, המשיב חקר ומצא את המערער כשותף בנגריה וברשותו רכב. כתוצאה מכך, דרש המשיב את השבת ההטבות ששולמו, מה שהוביל את המערערת לערער על ההחלטה. ערכאת הערעור פסקה לטובת המערערת, בקובעה כי המשיב לא הביא ראיות התומכות בדרישת המוסד להחזר גמלה כמפורט בסעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה. זאת ועוד, בית המשפט הבהיר כי סעיף 19 אינו מסמיך את המשיב לתבוע את השבת ההטבות, בניגוד לטענת המשיב. בית המשפט גם חלק על פרשנותו של המשיב לסעיף 20 לאותו חוק, והדגיש כי המשיב לא הוכיח כי גמלת המערער שולמה בטעות או שלא כדין, כנדרש בסעיף 40(2) לחוק הביטוח הלאומי. בסופו של דבר, הערעור התקבל, ופסק הדין המקורי בוטל. המשיב חויב בהוצאות המערערת בגין שתי הערכאות, בסך של 2,000 ₪ כולל מע"מ, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד לביצוע התשלום בפועל.