סע"ש 6078-08-18

תקציר

התובע, שעבד כרכז באגף החשב הכללי במשרד האוצר בין השנים 2008-2014, תבע את מדינת ישראל ואת מר מרדכי אלישע, מנהל מינהל ומשאבי אנוש באגף, לפיצויים בגין הפרת חוזה העסקתו, הפרת עקרונות המשפט המנהלי ועוגמת נפש. בטענה כי נמנע ממנו קידום שלא כדין. התובע טען כי קיים מסלול קידום מקובל באגף, לפיו היה צריך לקדם אותו לתפקיד ביניים, וכי הממונים עליו הבטיחו לו קידום. עוד טען כי הליכי המינוי באגף היו פגומים, וכי מר אלישע סיכל את קידומו מסיבות אישיות. המדינה טענה כי הטענה נדחתה בזמן, כי התובע לא הוכיח קיומו של מסלול קידום מקובל או הבטחה לקידום, כי לא הגיש מועמדות לאף אחד מהמכרזים שפורסמו לתפקידים גבוהים משלו, וכי המינויים באגף נעשו במקצועיות ובהתאם לחוק. בית הדין קבע כי התביעה אינה מיושנת, שכן היא הוגשה בתוך שבע השנים הקבועות בחוק מיום שקמה עילת התביעה. עוד קבע בית הדין כי המדינה לא הצליחה להוכיח את יסודות טענת השיהוי, ועל כן טענה זו נדחתה. לגופו של עניין, מצא בית הדין כי התובעת לא הוכיחה קיומו של מסלול קידום מקובל וידוע באגף. הראיות שהוצגו על ידי התובעת בנושא זה לא היו מספיקות ולא ביססו פרקטיקה או ציפייה לקידום אוטומטי. בנוסף, התובע לא הוכיח כי מסלול הקידום היה חלק מתנאי העסקתו או כי הובטח לו. עוד קבע בית הדין כי התובע לא היה מועמד לקידום, וכי ההחלטות שלא לקדמו התקבלו מטעמים מקצועיים, לאחר בחינת תרומתו ויכולותיו התפקודיות, ולכן המדינה לא הפרה את חוזה העבודה או פעלה בניגוד לסעיף 39 לחוק החוזים. עוד קבע בית הדין כי הטענה בדבר הליכי המינוי באגף התקבלה בחלקה. המדינה לא הוכיחה כי קיימים קריטריונים כתובים או הליך מובנה לקבלת החלטות בנוגע למינויים בפועל, כנדרש בחוק. עם זאת, המדינה הוכיחה כי נציבות שירות המדינה הייתה מעורבת במינויים אלה, לפחות בדמות נוכחות נציג, וכי המינויים נעשו במקצועיות ובהתאם לסמכות שהעניקה הנציבות. בית הדין הדגיש כי המינויים בפועל היו זמניים וכי השיטה הרווחת לאיוש תפקידים בשירות המדינה הייתה באמצעות מכרז. העובדה שהתובע לא הגיש מועמדות למכרזים כלשהם במהלך העסקתו בחטיבה הכבידה עליו מאוד. לפיכך, התביעה לפיצויים בגין הפרת המשפט המנהלי התקבלה באופן חלקי בלבד. בית הדין דחה את הטענה בגין התנכלות ופגיעה בשוויון, שכן התובעת לא הוכיחה טענות אלה. עוגמת הנפש הסובייקטיבית של התובעת ניכרה, אך בית הדין מצא כי היא לא נבעה מהטרדה או מפגיעה בשוויון. תחת זאת, המדינה הראתה כי הממונים על התובע העירו הערות מקצועיות על עבודתו וכי קידומו נשקל במספר הזדמנויות. בהתאם לכך, הורה בית הדין למדינה לשלם לתובע 35,000 ₪ כהכרה בקבלה חלקית של תביעתו בנוגע להליכי המינוי. התובע חויב לשאת בהוצאותיו ולשלם למר אלישע 7,500 ₪ בגין הוצאותיו.