בג"צ 453-08-25

תקציר

בג"ץ 453-08-25: ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט בעניין הוצאות **מבוא:** החלטת בית המשפט העליון (בשבתו כבית משפט גבוה לצדק) בעניין בג"ץ 453-08-25, אשר ניתנה ביום 16.10.2025, מתמודדת עם בקשת העותר לפסיקת שכר טרחה והוצאות לדוגמא. העתירה המקורית, שהוגשה על ידי יעקב גליס נגד מפקד מחוז ירושלים, משטרת ישראל והשר לביטחון פנים, עסקה בצו הרחקה שהוצא נגד העותר מהר הבית למשך שלושה חודשים. עיקר ההחלטה הנוכחית אינו עוסק בזכות העותר להתיר את צו ההרחקה עצמו, אלא בשאלת ההוצאות והשכר טרחה בגין ההליך המשפטי. **השתלשלות העניינים:** 1. **הגשת העתירה וצו ההרחקה:** העותר הגיש את העתירה ביום 1.8.2025, בבקשה לבטל צו הרחקה שהוצא נגדו מהר הבית ביום 26.5.2025. למעשה, העתירה הוגשה למעלה מחודשיים לאחר שהצו נכנס לתוקפו. 2. **בקשה לפטור מאגרה:** במקביל להגשת העתירה, הגיש העותר בקשה לפטור מתשלום אגרת בית משפט. הדיון בבקשה זו התארך, בין היתר בשל בקשת העותר להגיש תשובה לתגובת המשיבים. 3. **קיצור צו ההרחקה ודחיית העתירה:** ביום 21.8.2025, שלושה ימים בלבד לפני מועד הדיון שנקבע בעתירה, וטרם שניתנה החלטה בעניין הפטור מאגרה, הודיעו המשיבים כי הוחלט לקצר את תקופת צו ההרחקה כך שתסתיים ביום 22.8.2025. בעקבות זאת, ובהתחשב בתגובת העותר, בית המשפט הורה ביום 22.8.2025 על מחיקת העתירה וביטול הדיון. 4. **בקשת הוצאות:** העותר, על אף מחיקת העתירה, הגיש בקשה לפסיקת שכר טרחת עורך דינו וכן "הוצאות לדוגמא" נגד המשיבים, בטענה כי גרמו לבזבוז זמן ומשאבים של בית המשפט. 5. **עמדת המשיבים:** המשיבים טענו כי העתירה התייתרה זמן קצר לאחר הגשתה, ללא דיון, וכי דבק בה שיהוי רב. עם זאת, השאירו את ההכרעה בעניין ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט. **ניתוח משפטי של ההחלטה:** בית המשפט, בראשות הנשיא יצחק עמית, השופטת דפנה ברק-ארז והשופט אלכס שטיין, דחה את בקשת העותר להוצאות. ההחלטה מתבססת על מספר אמות מידה מקובלות בפסיקה לעניין פסיקת הוצאות, כפי שמצוינות בפסיקות אל נסאסרה ובסושצ'בסקיה. 1. **שיהוי בהגשת העתירה:** בית המשפט שם דגש משמעותי על השיהוי הרב בהגשת העתירה. העתירה הוגשה למעלה מחודשיים לאחר שהצו נכנס לתוקפו, וזאת אף על פי שנקבע כי ניתן היה להשיג את הסעד המבוקש (ביטול הצו) באמצעים אחרים. בית המשפט אף מתייחס להחלטה קודמת של השופטת וילנר מיום 5.8.2025, שדחתה בקשת צו ביניים, כאינדיקציה נוספת לבעייתיות השיהוי. * **עיקרון משפטי:** עקרון השיהוי הוא גורם מכריע בדחיית עתירות מינהליות. בית המשפט אינו נוטה להתערב במקרים בהם הדיון מתעכב באופן בלתי סביר, שכן הדבר עלול ליצור חוסר יציבות משפטית ולהקשות על המשיבים להתגונן. * **חידוש/הדגשה:** ההחלטה מדגישה כי שיהוי משמעותי בהגשת עתירה, אף אם הוגשה בקשה להוצאות לאחר שהעתירה התייתרה, מהווה טעם לדחיית בקשה זו. 2. **התייתרות העתירה והיעדר דיון:** העתירה נמחקה זמן קצר לאחר הגשתה, בטרם התקיים דיון לגופה. בית המשפט מפנה בהקשר זה לבג"ץ 19749-08-24 הולצמן נ' מדינת ישראל ומשטרת ישראל, שם נקבע כי אין מקום לפסיקת הוצאות במקרה דומה. * **עיקרון משפטי:** כאשר עתירה מתייתרת בשל שינוי נסיבות חיצוני, ללא הכרעה לגופה, בדרך כלל בית המשפט נמנע מפסיקת הוצאות לטובת צד כלשהו, אלא אם כן קיימות נסיבות מיוחדות. * **חידוש/הדגשה:** העובדה שהעתירה התייתרה ללא דיון, בשילוב עם השיהוי, מחזקת את ההחלטה שלא לפסוק הוצאות. 3. **נושא האגרה:** בית המשפט ציין כי נושא הפטור מאגרה לא הוסדר בד בבד עם הגשת העתירה, והפטור ניתן בדיעבד רק לאחר שהעתירה כבר נמחקה. * **עיקרון משפטי:** סדרי דין מחייבים הגשת בקשות לסעד (כמו פטור מאגרה) באופן מסודר ובמועד. עיכוב בהסדרת נושאים אלו עלול להשפיע על ההחלטה בעניין ההוצאות. * **חידוש/הדגשה:** ההחלטה מצביעה על כך שההתנהלות הדיונית של העותר, לרבות אי-הסדרת נושא האגרה במועד, מהווה גורם נוסף לדחיית הבקשה להוצאות. 4. **שיקול דעת בית המשפט:** בית המשפט נתן דעתו לעמדות הצדדים, ובפרט לעובדה שהמשיבים השאירו את ההכרעה בעניין ההוצאות לשיקול דעתו. על בסיס אמות המידה שנקבעו בפסיקות קודמות, ובשים לב לנסיבות הכוללות (שיהוי, התייתרות העתירה, התנהלות דיונית), בית המשפט הגיע למסקנה כי אין מקום לפסוק הוצאות. **השלכות ומשמעות:** ההחלטה מדגישה את החשיבות של הגשת עתירות מינהליות במועד ובהתאם לסדרי הדין. היא מבהירה כי בית המשפט לא ימהר לפסוק הוצאות לטובת עותר, אף אם העתירה התייתרה בסופו של דבר, כאשר ההליך מתאפיין בשיהוי ניכר, התנהלות דיונית לקויה, ובמידה מסוימת, גם בהיעדר הצדקה להליך מלכתחילה. פסיקת הוצאות, ובוודאי הוצאות לדוגמא, נועדה לתמרץ התנהגות ראויה ולפצות על נזקים שנגרמו עקב התנהלות פסולה, אך אין היא מהווה "פרס" על הגשת עתירה, גם אם זו מביאה בסופו של דבר לשינוי רצוי. **לסיכום,** ההחלטה בבג"ץ 453-08-25 משקפת את הגישה השמרנית של בית המשפט בנוגע לפסיקת הוצאות, ומדגישה את חשיבות השיהוי, ההתנהלות הדיונית והיעדר דיון לגופו של עניין כגורמים מכריעים. היא מחזקת את העקרונות המשפטיים הקיימים ואינה מציגה חידוש משפטי מרחיק לכת, אלא יישום קפדני של אמות מידה מושרשות.