ע"פ 71368/03

תקציר

איגוד ערים איילון מואשם בשני סעיפים של אי ציות להנחיות שמטרתן למנוע מפגעי יתושים בנחל גזר לפי פקודת בריאות העם. האגודה היא תאגיד סטטוטורי האחראי על ביוב, סילוק יתושים וסילוק אשפה בתחום שיפוטה. הסעיף הראשון מאשים את האגודה בכך שלא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים למניעת התרבות יתושים כמתחייב מסעיף 43(1) לפקודת בריאות העם, החל על דיירי בניין, מנהלים או מורשים. הסעיף השני מאשים אותם באי ציות להוראות המנהל האזרחי לפי סעיף 47 לפקודה, החל על בעלי קרקעות או בעלי זכות שימוש בקרקע. בית משפט קמא זיכה את האגודה משני הסעיפים, אך המדינה ערערה. בסעיף הראשון, רוב השופטים הסכימו עם זיכויו של בית משפט קמא, כל אחד מסיבותיו שלו. השופט שייצר טען כי הגדרת "מחזיק" בפקודת בריאות העם מוגבלת למבנים או לאניות ואינה חלה על העמותה. בתוך כך, השופט המר קבע כי ההתאחדות חסרה את רכיבי הפיקוח והבקרה הנדרשים כדי להיחשב כמחזיק גם בהתייחס להגדרת חוק העונשין. מנגד, סגן השופט ברלינר קבע כי יש לראות בהתאחדות מחזיקה משום שהיא אחראית למיגור יתושים ויש לה את האמצעים הכספיים לבצע את הפעולות הנדרשות. באשר לסעיף השני, מצאו השופטים שייצר וברלינר את האגודה אשמה, בנימוק שהמדינה האצילה את זכות הכניסה והשימוש בקרקע לאגודה, והטילה עליה אחריות לפי סעיף 47. עם זאת, השופט המר חלק על כך, וסבר כי זכות הכניסה לתפקידים ספציפיים אינה מהווה זכות שימוש. בסופו של דבר, הערעור נדחה בסעיף הראשון והתקבל לסעיף השני, כאשר הרוב החליט להחזיר את התיק לבית המשפט קמא לצורך מתן גזר הדין. השופט ברלינר חלק על החלטת הרוב בשני הסעיפים, וביקש לקבל את הערעור במלואו.