בר"ע 53746-09-24

תקציר

במקרה של אפרת קלר נגד המוסד לביטוח לאומי, ביקשה המבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בנוגע למעמד הנכות שלה. השופט אילן סופר בחן את התביעה, שעניינה ערעור על החלטות שתי ועדות רפואיות לעררים. הוועדה הראשונה, שעסקה בנכות כללית, העניקה לקלר 40% נכות בשל עייפות כרונית ועוד 10% בגין ליקוי קוגניטיבי, ובסך הכל 46% נכות. הוועדה ביססה את ממצאיה על הערכות של ד"ר אפשטיין והנוירולוג ד"ר רפפורט, שהצביעו על ירידה בתפקוד הקוגניטיבי באמצעות בדיקת MOCA, אך צפו בתוצאות בדרך כלל בטווח הנורמלי. רפפורט המליץ על ציון נכות של 10%, אותו אימצה הוועדה. בית הדין המחוזי אישר החלטה זו, תוך שהוא מציין עקביות עם המסמכים הרפואיים ומכיר באבחנת העייפות הכרונית של קלר משנת 2016. קלר טענה כי הוועדה לא התייחסה לעוצמה המשתנה של מצבה, שנע בין 0% ל-30%, וטענה כי הליקוי שלה צריך להתאים לסעיפי ליקוי מסוימים בתקנות. עם זאת, בית המשפט הסביר כי ההחלטה אילו בדיקות לבצע נתונה לשיקול דעתה הרפואי של הוועדה, ולא מצא טעות משפטית בשיקול דעתה. בנוסף, ועדת הערר לעניין אי כושר אישרה לקלר דירוג אי כושר בשיעור של 74%, תוך הכרה בכושר העבודה המוגבל שלה ובהמלצות עבודה ספציפיות. החלטת הוועדה שיקפה את דרגת הנכות הרפואית של קלר ואת פרטיו האישיים, דבר המצביע על קביעה עקבית של אי כושר. בסופו של דבר, השופט סופר דחה את בקשת הערעור של קלר ודחה את הטענות לשיקול דעת לא ראוי של הוועדות, ואישר את ההחלטות מבלי לפסוק הוצאות.