ע"א 4919-09-11

תקציר

התיק נסוב סביב שטר הון בסך 218,496 ₪, שהנפיק המערער למשיב. מועד פירעונו של השטר היה 1.1.94, אך המערערת לא פרעה. המשיב, שלא היו לו דירקטורים או מנהלים פעילים במשך שנים רבות, תבע את המערערת בשנת 2007 בטענה לסכום המגיע לה. המערער טען, כי דין התביעה להידחות על הסף. בית משפט קמא דחה את הגנת ההתיישנות ופסק לטובת המשיב, תוך שהוא מטיל על המערער לערער. ערכאת הערעור בחנה בדקדקנות את הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, שעניינו מצבים בהם מגלה התובע את עילת התביעה באיחור. נמצא כי המשיבה אכן גילתה את אי תשלום שטר ההון בשנת 2000, אך לא הצליחה לשכנע את בית המשפט כי העובדות המהוות את עילת התביעה לא הובחנו מסיבות שאינן תלויות בה. בית המשפט הדגיש כי על בעלת השליטה במשיבה, ההסתדרות, חלה חובת פיקוח ושליטה על החברות במבנה התאגידי שלה, לרבות המערערת ובעל השליטה בה. עם זאת, ההסתדרות לא מילאה חובה זו, ואפשרה לחברות לתפקד ללא דירקטורים או מנהלים פעילים במשך מספר שנים. רשלנות זו גרמה לכך שהמשיבה לא יכלה לעמוד בדרישות סעיף 8, ובכך בוטלה התביעה. בסופו של דבר, הערעור התקבל, ופסק דינו של בית משפט קמא בוטל. תביעת המשיב כנגד המערער נדחתה, והם חויבו לשלם למערער הוצאות ושכר טרחת עורך דין.