בר"מ 5704/18

תקציר

חברת פיתוח תוכנה, שהמוצר שלה משווק על ידי חברת אם בחו"ל, ערערה פעמיים על החלטת סיווג ארנונה לפני שבסופו של דבר ביקשה רשות ערעור בבית המשפט העליון. הערכאות הנמוכות יותר קבעו כי עיקר פעילותה העסקית של החברה אינה ייצור תוכנה, אלא מתן שירותים לחברת האם, ולכן יש למסות את נכסיה כ"בניינים שאינם למגורים". המבקש טען כי יש לסווג את נכסיהם כ"בתי תוכנה", וכי החלטות הערכאות הנמוכות שגויות וחסרות אחידות. עם זאת, שופט בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, בנימוק של הקריטריון המצומצם למקרים כאלה והעובדה שהערכאות הנמוכות יותר כבר שקלו לעומק את השאלה המעשית שעל הפרק. השופט הדגיש כי במקרה הנוכחי מדובר בשאלה עובדתית ברורה וכי אין הצדקה לערעור על גלגול שלישי. מאחר שהמבקש לא ביקש תגובה לבקשתו, לא נפסקו הוצאות.