ת"א 33258-02-11

תקציר

הפרשה סובבת סביב תביעת לשון הרע שהגיש ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט נגד פרקליט המדינה, משה לדור, בעקבות ראיון שפורסם בעיתון הארץ בשנת 2011. בראיון התייחס לדור לעדותו הקודמת של אולמרט ול"פרשת ההלוואות". אולמרט טוען כי הראיון מהווה לשון הרע ומהווה הפרה של חובה חקוקה. המדינה הכירה בחסינותו של לדור כעובד ציבור וביקשה לדחות את התביעה נגדו, אך אולמרט התנגד. על בית המשפט להחליט אם לקבל את הודעת החסינות של המדינה ולדחות את התביעה או לקבל את התנגדותו של אולמרט. שאלת המפתח היא האם הראיון של לדור היה חלק מתפקידו השלטוני, ואם לא, הוראת החסינות אינה חלה. בית המשפט, בהסכמתו עם אולמרט, מדגיש את ההשפעה השלילית של העברת ההליכים השיפוטיים לזירה העיתונאית ואת הסכנה שבכירי מערכת המשפט יביעו דעה על עובדות שלא הוכחו. היא גורסת כי הראיון של לדור חורג לכאורה מתפקידיו הרגילים, דוחה את הודעת המדינה ומקבל את התנגדותו של אולמרט. ההחלטה מדגישה את אמון הציבור במערכת המשפט ומציינת כי הטענה להפרת חובה סטטוטורית, אם תוכח, אינה צריכה להיות מוגנת בחסינות. כתוצאה מכך, התביעה לא תידחה, ועל המדינה להגיש כתבי הגנה בתוך 30 יום.