בש"פ 4648/23

תקציר

ערעור זה נסוב סביב הביטוי "מטעמים מיוחדים שיירשמו" כאמור בסעיף 12(ד) לחוק הפיקוח על עברייני מין. המערער, שזוכה מעבירות מין מחמת אי שפיות, טען כי בקשת המדינה לפיקוח ומעקב הוגשה באיחור ניכר. הבקשה הוגשה שבעה חודשים לאחר הזיכוי, בניגוד לכוונת החוק לפעולה מיידית. עוד טען המערער כי אין צורך בהשגחה, שכן הוא כבר היה תחת השגחה רפואית בעקבות צו טיפול כפוי. בית המשפט דחה את טענות המערער. נקבע כי חל שיהוי בהגשת הבקשה, אך הנסיבות מצדיקות זאת. השיהוי נבע מהערכת מסוכנותו של המערער לחברה, שהמרכז להערכת מסוכנות ביקש זמן להיערך. למרות שהשומה הושלמה לפני המועד שנקבע, היא לא הוצגה מיד לבית המשפט בשל טעות מנהלית. בית המשפט העדיף את הצורך להגן על הציבור על פני ציפייתו של המערער שלא לפקח עוד, במיוחד בהתחשב בתחלואה הכפולה של המערער, המהווה סיכון מוגבר. כמו כן, הדגיש בית המשפט את תכליותיו המובהקות של חוק הפיקוח על עברייני מין וחוק הטיפול בחולי נפש. בעוד האחרון מתמקד בטיפול בחולה ובהגנה על החברה, הראשון נועד בעיקר להגן על הציבור מפני עברייני מין, תוך שימוש באמצעים ובכלים שונים. לפיכך, צו הפיקוח הרפואי הקיים לא נחשב חלופה ראויה לפיקוח ולמעקב שביקשה המדינה. הערעור נדחה, וההחלטה להטיל על המערער פיקוח ובקרה לתקופה של שנה וחצי, בצירוף התנאים המפורטים, אושרה.