בג"צ 338/87

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה שהגישו עורך דין ושמאי מקרקעין נגד כללי לשכת עורכי הדין (עיסוקים שאינם הולמים את מקצוע עריכת הדין). בעתירה נטען כי הכללים, האוסרים על עורכי דין לעסוק בשמאות מקרקעין, פוגעים בחופש העיסוק שלהם ואינם סבירים ומפלים. עם זאת, בג"ץ קבע כי חוק לשכת עורכי הדין מסמיך את המועצה הארצית של הלשכה (המשיב) להגביל את חירותם של עורכי הדין לעסוק במקצועות אחרים. בית המשפט פירש את המונח "בלתי ראוי" בסעיף 60(3) לחוק באופן שונה מהשימוש בו בסעיף 61(3), וקיבל את טענת המשיבים כי העיסוק הכפול של עורך דין ושמאי מקרקעין עלול להוביל לניגוד עניינים ולפגוע במעמדם של עורכי דין. בית המשפט גם מצא את תקופת המעבר בת השנתיים הקבועה בכללים סבירה, דחה את העתירה וביטל את הצו על תנאי. החלטה זו מחזקת את סמכותם של גופים מקצועיים להסדיר את עיסוקם של חבריהם ומחזקת את העיקרון לפיו אל לבתי המשפט להתערב בקלות ראש בשיקול דעתם, במיוחד בעניינים מקצועיים. פסק הדין מדגיש את חשיבות מעמדם המיוחד של עורכי הדין ואת הפגיעה הפוטנציאלית בתפקידם אם יעסקו במקצועות סותרים.