ת"א 56194-06-16

תקציר

התובעים, שזכו במכרז לרכישת קרקע בנווה זוהר, תבעו את רשות מקרקעי ישראל, את המועצה ואת יהל, בטענה כי הנתבעים עיכבו את פיתוח הקרקע ולכן הפרו את הסכם הפיתוח שנחתם בין התובעים לבין יהל. השופט דחה את התביעה נגד המועצה ויהל. השופטת קבעה כי אי התחלת עבודות הפיתוח ומסירת המגרש לתובעים נבעה מכך שרשות מקרקעי ישראל לא נתנה ליהל צו התחלה ותקציב לפיתוח. עוד קבע השופט כי התעקשותם של התובעים להמשיך בתביעה נגד יהל, שלא הייתה לו שליטה על פעולות מנהל מקרקעי ישראל, הייתה מיותרת וגררה ליהל הוצאות מיותרות. עם זאת, השופטת קיבלה את טענת התובעים נגד רמ"י, וקבעה כי רמ"י הפרה את הסכם הפיתוח בכך שלא דאגה לביצוע הפרויקט במועד. השופטת ייחסה את השיהוי לכישלון של רמ"י והורתה לרשות לפצות את התובעים. השופט חישב את תקופת השיהוי בכשבע שנים וחמישה חודשים, מאפריל 2011 עד דצמבר 2018. השופט שקל את טענות התובעים ליסודות שונים של נזק. באשר לתביעת דמי השכירות עבור בית התובעים במרכז הארץ, קבעה השופטת כי התובעים לא הוכיחו הפסד כספי כלשהו, שכן לא הציגו ראיות לתשואה שקיבלו מהשימוש החלופי בהונם. באשר לאובדן ההכנסות מהפעלת צימרים במגרש, קיבלה השופטת את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, שקבע הפסד של 20,589 שקל בשנה. לצורך התייקרות תשומות הבנייה אימצה השופטת את חישובו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, שהשתמש במחירון דקל, והורתה לצדדים לחשב את הסכום הכולל על סמך ממצאי המומחה. השופטת גם פסקה לתובעים 60,000 ₪ בגין עוגמת נפש ודחתה את תביעת התובעים לצווים שונים, לרבות מסירת המגרש, כבלתי צודקים. השופטת דחתה את בקשת התובעים למתן רשות לפצל סעדים והורתה לתובעים לשאת בהוצאותיהם ובשכר טרחת עורכי דינם, בסך 60 אלף שקל כל אחד, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. מנהל מקרקעי ישראל חויב לשלם לתובעים 135,544 ₪ בגין אובדן הכנסות, 60,000 ₪ בגין עוגמת נפש וסכום נוסף שייקבע בהתאם לעלייה בעלויות הבנייה. כמו כן חויב מנהל מקרקעי ישראל לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, בסך 78,500 שקל. כל הסכומים חויבו להיות משולמים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.