רע"א 4722/07

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לסכסוך כספי בין שניים מחברי מושב תל לנעים, חוה וגלילי, בנוגע למכירת החווה של חוה לגלילי בשנת 1986. החוב המקורי היה על סך 100,000 דולר, והצדדים הסכימו כי 80,000 דולר ישולמו באופן מיידי ו-20,000 דולר הנותרים לאחר 10 שנים בריבית שנתית של 16%. המכירה אושרה על ידי הנהלת המושב והכספים הועברו בין חשבונות הצדדים במושב. חוה טענה כי גלילי חייב לה את יתרת הסכום בסך 20,000 דולר בתוספת ריבית, ואילו גלילי טענה כי הם שילמו את מלוא הסכום ישירות או באמצעות העברות שכר לחשבונה של חוה. העניין הובא בפני בורר ולאחר מכן בפני משקם, אשר מינה מומחה לחקור ולתת חוות דעת בתיק. המשקם הוציא פסק דין לפיו גלילי שילם לחוה 82,500 דולר ויש לו חוב נוסף בסך 30,000 שקל, שחלקו שולם וחלקו בסך 11,586 שקל נותר ללא תשלום. גלילי ניסה לערער על פסק דין זה בבית המשפט המחוזי בנצרת, אך בקשתם נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא עילה להתערב בפסק דינו של המשקם, שהיה מנומק היטב והתבסס על חוות דעת המומחה וראיות נוספות. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי גלילי לא חקר את המומחה חקירה נגדית, דבר שהגביל את יכולתם לחלוק על ממצאיו. לאחר מכן הגיש גלילי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שגם היא נדחתה, שכן בפסק הדין לא נפלה טעות גלויה, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר הייתה סבירה. יתר על כן, המקרה לא העלה השלכות משפטיות או ציבוריות רחבות שיצדיקו התערבות של ערכאה שלישית. פסק הדין הדגיש את היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית על פסקי מאחה, בדומה לביקורת על פסקי בורר, ופסק דינו של המשקם נמצא מנומק היטב ובלתי תלוי. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, וגלילי חויב לשלם לחוה שכר טרחת עורך דין בסך 12,000 ₪.