ת"ק 15711-04-21

תקציר

פסק הדין מורה לנתבעת להחזיר לתובעים את דמי הביטול ששילמו לאחר שפרשו משיט בנהר באירופה, שהיה אמור להתקיים במאי 2020 אך בוטל בסופו של דבר בשל מגפת הקורונה. התובעים, קבוצת חברים מבוגרים, שילמו לנתבעת 19,333 ₪ עבור ההפלגה אך החליטו לבטל את השתתפותם בשל בעיות בריאותיות. דמי הביטול, בסך של כ-6,782 ₪, נוכו מתשלומיהם, כאשר הנתבעת החזירה את היתרה. עם זאת, בעקבות ביטולה הסופי של ההפלגה, ערערו התובעים על תשלום זה, מה שהוביל לפסק דין זה. בית המשפט הכיר בכך שהמגפה הייתה נסיבה יוצאת דופן שפטרה את התובעים מקיום החוזה. עוד נקבע כי טענת הנתבעת כי דחיית ההפלגה לא הצדיקה את ביטולה אינה תקפה, שכן הנתבעת לא הביאה כל ראיה לסבירות קיומה של ההפלגה בעתיד. כמו כן, בית המשפט דחה את טענת הנתבעת כי פעלה כמתווכת בלבד, שכן הגיעה לפשרות עם לקוחות אחרים בנוגע לאותה הפלגה. בסופו של דבר הורה השופט על החזר חלקי של דמי הביטול, וקבע כי בשל הנסיבות החריגות, על כל תובע לקבל בחזרה סכום השווה ל-200 יורו בשקלים (כ-5,250 שקל בסך הכל). החזר זה היה מוצדק שכן ההפלגה לא יצאה לפועל, והנתבעת, בעלת מקצוע בתחום, יכלה לבטח את עצמה מפני סיכוני ביטול. השופטת התייחסה גם לאי יכולתם של התובעים לבטח את עצמם מפני ביטול ולהחזר לא ודאי של הוצאות הנתבעת על ידי חברת השייט. לנתבע ניתנו 30 יום לקיים את פסק הדין, ואילו התובעים יכלו לערער לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.