עמ"נ 47286-12-16

תקציר

מדובר בעתירה מנהלית על החלטת הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים, אשר סירבה להעניק למערער, אזרח הפיליפינים, מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. המערערת, שנכנסה לישראל באשרת תייר בשנת 2010 בהיותה בת 16 כדי לבקר את אמה, שוהה בארץ מאז שלא כדין. אמה של המערערת עלתה לישראל עשר שנים לפני בתה, לצורך עבודה, ולאחר מכן השתקעה עם אזרח ישראלי וילדה בת נוספת. סירוב הוועדה, שאושר על ידי בית הדין לעררים, התבסס על כך שהמערערת התגוררה רוב חייה בפיליפינים, וכי החלטתה של אמה לעלות לישראל לצורך עבודה לפני כעשור פירקה את התא המשפחתי. בית המשפט טען כי אין די בטעמים הומניטריים כדי להצדיק את בקשתה של המערערת, מה גם שרוב בני משפחתה מתגוררים בפיליפינים, לרבות אחותה הגדולה, סבתה ודודתה, ומשום שהיא כיום בגיר שיכול לדאוג לעצמה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי השתקעותה של המערערת בישראל, מניעיה הכלכליים ורצונה לגור בקרבת אמה אינם עילה מספקת למעמד חוקי. המערערת טענה כי סבתה מבוגרת מכדי לטפל בה, וכי נוכחותה בישראל חיונית לרווחתה הכלכלית של משפחתה, אך בית המשפט הדגיש כי מדובר בשיקולי נוחות, שאינם מצדיקים בקשת מעמד. לבסוף, קבע בית המשפט כי תרומתה של המערערת לישראל באמצעות שירות צבאי או שירות לאומי פוטנציאלי, וזיקתה לארץ, לא היוו סיבה לקבלת בקשתה, מה גם שהיא שהתה בארץ שלא כדין במשך שבע שנים. סגן הנשיא יורם נועם קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה, ועל כן דחה את הערר והעניק למערערת ארכה עד ליום 31.12.17 להסדיר את יציאתה מהארץ.