ע"פ 2058/23

תקציר

התיק סובב סביב אסיר שביצע מעשה העולה כדי עבירת מאסר ועבירה פלילית לפי הדין הרגיל. הוא נשפט ונענש על הראשון על ידי קצין שיפוט. השאלה העומדת בפני בית הדין היא האם הליך משמעתי זה מונע את העמדתו לדין ואת ענישתו בגין העבירה הפלילית. דעת הרוב גורסת כי אין כן, שכן הליכים משמעתיים ופליליים משרתים תכליות שונות. בעוד שההליכים המשמעתיים נועדו לשמור על הסדר ועל ההתנהגות הטובה בתוך הכלא, ההליכים הפליליים מבקשים לברר אשמה, לערוך חקירה יסודית ולהטיל סנקציות עונשיות. לפיכך, העמדה לדין משמעתי בגין עבירת מאסר אינה פוטרת את האסיר מאישום פלילי. זאת ועוד, ההליך המשמעתי שננקט נגד האסיר אינו שולל את האפשרות להטיל עונש בהליך פלילי, גם אם העבירות חופפות. זאת, משום שהסנקציות בהליכים משמעתיים אינן עונשיות בעיקרן אלא מתמקדות בשמירה על הסדר. עם זאת, הסייג לפיו אסיר "לא ייענש פעמיים על עבירה אחת" משמע כי אם האסיר כבר נענש על ידי בית המשפט על עבירת בית סוהר לפי סעיף 61 לפקודת בתי הסוהר, לא ניתן להענישו שוב לפי סעיף 62 על אותה עבירה. פרשנותו של השופט כבוב לסעיף זה היא כי הוא מתייחס אך ורק לענישה על ידי בית המשפט, ולא כולל ענישה משמעתית על ידי קצין שיפוט. פרשנות זו מבוססת על ההיסטוריה החקיקתית של הסעיף ועל התכליות השונות המשרתות הליכים משמעתיים ופליליים. בתוך כך, השופט מינץ מבחין בין עבירות חופפות לבין עבירות שנבלעות זו בזו, ומציע כי לא ניתן להעניש אסיר פעמיים על עבירות חופפות, אלא על עבירות שנבלעות. לבסוף, פסק הדין פה אחד דוחה את הערעור, מאשר את העמדתו לדין פלילי של האסיר ואת עונשו, ומבהיר את פרשנותו של סעיף 62 לפקודת בתי הסוהר בדבר כפל ענישה.