ה"פ 23108-01-11

תקציר

השאלה המרכזית במקרה דנן היא האם נוצר חוזה מכר מחייב בין המבקשים לבין המשיבים, חרף היעדר הסכם חתום פיזית. על פי דיני החוזים בישראל, חוזה חייב למלא את יסודות שיקול הדעת והוודאות כדי להיחשב כמחייב. בנוסף, מאחר ומדובר בעסקת מקרקעין, יש לעמוד גם בדרישת הכתב כאמור בחוק המקרקעין. לאחר ניתוח הראיות והעדויות שהוצגו, מגיע בית המשפט למסקנה כי הצדדים אכן הגיעו להסכם בשיקול דעת וודאות מספקים, למרות שפרטים מסוימים נותרו בלתי פתורים. סוכמו תנאי המפתח של המכירה, לרבות המחיר ומנגנון ניכוי שכר הדירה. עם זאת, אופן התשלום וכמה פרטים פיסקליים נותרו ללא קביעה. בית המשפט מוצא כי אמונתם של המבקשים בקיומו של הסכם מחייב הייתה סבירה, במיוחד בהתחשב בהשקעתם הרבה בנכס ובהתנהלות הצדדים לאורך כל המשא ומתן. החזקת המבקשים בנכס, שיפוציו המשמעותיים והתנהלות המשיבים – לרבות תשלום שכר טרחת המתווך – מעידים כולם על כוונה לבצע את המכירה. זאת ועוד, העובדה שהמבקשים לא דיווחו על העסקה לרשויות המס בשל היעדר הסכם חתום פיזית, אינה שוללת קיומו של חוזה מחייב. משא ומתן שנמשך למעלה משנתיים אינו מקובל, אך שני הצדדים חולקים את האחריות לעיכוב זה. בסופו של דבר, בית המשפט פוסק לטובת המבקשים, תוך הכרה בהסכם מכר מחייב בין הצדדים. תנאי ההסכם כוללים מחיר מכירה של 2,300,000 ₪, כאשר המבקשים מקבלים ארכה עד ליום 31.12.11 לתשלום מלוא התמורה. כן נדרשים המבקשים להסדיר את חובם של המשיבים לבנק לאומי ישראל בע"מ לסילוק המשכנתא על הנכס. הדרישה הבלתי סבירה לריבית חודשית של 1/2% על פיגורים בתשלומים לא תתקבל. יתר תנאי טיוטת ההסכם מיולי 2010 מחייבים, למעט כאמור. לשני הצדדים שמורה הזכות להגיש תביעות כספיות זה כנגד זה, לרבות טענתם הפוטנציאלית של המשיבים להפרש בשווי הנכס משנת 2008 ועד להשלמת העסקה. פסק הדין יימסר לשני הצדדים בדואר רשום, ולא תיעשה הזמנה להוצאות בשל התנהלות פסולה של שני הצדדים.