ע"א 13247-12-20

תקציר

פסק הדין דן במחלוקת על זכויות במקרקעין בין צדדים שכנים בישראל. המערערים טוענים לבעלות או לזכויות קנייניות בחלקת מקרקעין. עם זאת, השופטים קובעים כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לזכויות הבעלות שלהם. פסק הדין מסכם את טענות המערערים ואת המסמכים התומכים שהוצגו, לרבות הסכמים, מכתבים ורישומי העירייה, אך בסופו של דבר מסכים עם מסקנתו של בית משפט קמא כי אלה אינם מוכיחים בעלות בחלק הצפוני שבמחלוקת של החלקה. השופטים דוחים גם את ניסיונם של המערערים להביא ראיות נוספות בשלב מאוחר של ההליך. חרף כישלונם של המערערים להוכיח בעלות, מוצאים השופטים טעם בטענתם לחזקה במקרקעין טרם כניסת המשיבים. הם קובעים כי טענת המערערים להשבת החזקה לפי סעיף 19 לחוק ראויה, שכן הוגשה בסמוך למועד תפיסת הקרקע ומבקשת להשיב את המצב לקדמותו. השופטים מדגישים כי החזקה, ולא בעלות, היא הגורם המכריע במקרה זה. הם מעבירים את התיק לבית משפט קמא להמשך חקירה וממצאים בשאלת החזקה במועד הרלוונטי, ומורים לו לשקול את מכלול הראיות שהוצגו וכל ראיה נוספת, תוך התמקדות בשליטת המערערים בחלק הצפוני של החלקה. צו המניעה את הבנייה בקרקע יישאר על כנו עד לקבלת החלטה חדשה. פסק הדין מסתיים בכך שלא יהיה צו להוצאות, והערבות שהופקדה על ידי המערערים תוחזר להם.