ע"א 30729-01-22

תקציר

הערעור מתייחס למקרה הגנת הצרכן, בו טענו המשיב כי המערערת, ספקית שירותים, הטעתה אותם. בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו, והפחית את סכום הפיצוי מ-40 אלף שקל ל-20 אלף שקל. תחילה הסבירה השופטת את המסגרת המשפטית, תוך הדגשת פערי הכוחות בין הצרכנים לעוסקים, המצדיקים הגנה מוגברת על הצרכן. השופט אמנם לא התערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, אך חלק על מסקנתו כי המערער הוליך שולל את המשיב. השופט מצא כי בא כוח המערערת ששלח דוא"ל מטעה ידע שהמידע שנמסר אינו נכון, והמערער לא הביא ראיות להפרכת הדבר. הודעת הדוא"ל חייבה גם את המערערת, שכן הנציגה פעלה במסגרת סמכותה. עם זאת, השופט לא הסכים עם עמדתו של בית משפט קמא כי הודעת הדוא"ל ששלח המשיב לאחר מכן לנציב תלונות הציבור של המערערת נשלחה בתום לב. לטענתם, התנהלות המשיב לא הפגינה תום לב, שכן הם לא פעלו לפי דרכי התקשורת המפורטות במייל התשובה הקודם. למרות זאת, השופט ציין כי ההפרה של המערער התרחשה קודם לכן, עם המייל המטעה. השופטת הכירה בצורך להגדיל את סכומי הפיצוי כדי להשיג הרתעה והגנה על הצרכן, במיוחד נוכח פערי הכוחות המהותיים בין הצדדים. עם זאת, הסכום שקבע בית משפט קמא חרג באופן משמעותי ממקרים קודמים ולא שקל את כל הגורמים הרלוונטיים. לאחר ששקל את הנסיבות, הגיע השופט למסקנה כי מדובר בפיצוי הולם בסך 20 אלף שקל. סכום זה איזן בין שיקולי הגנת הצרכן, ההרתעה ונסיבות המקרה הספציפיות. יתרת הסכומים שנפסקו על ידי בית משפט קמא נותרו על כנם, ושני הצדדים יישאו בהוצאות הערעור שלהם. פסק הדין ניתן, והתיק נסגר.