בג"צ 5933/14

תקציר

התיק סובב סביב הליך גירושין וסכסוכים בעקבותיו על סמכות השיפוט של בתי המשפט השונים בישראל. המשיב הגיש תביעת גירושין ובמקביל פנה לבית הדין הרבני בבקשה לפסוק מזונות לילדם הקטין של בני הזוג. העותר, שהגיש תחילה את תביעת מזונות הילדים בפני בית המשפט לענייני משפחה, טען כי לבית הדין הרבני אין סמכות לפסוק מזונות ילדים, אשר צריכים להיות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. בית הדין הרבני האזורי פסק תחילה לטובת העותר, אך ערעורו של המשיב לבית הדין הרבני הגדול התקבל. כתוצאה מכך, היה על בג"ץ, כאשר הוגשה עתירה, לקבוע לאיזה בית משפט יש סמכות לדון בנושא. בית המשפט הגבוה לצדק קבע, כי מאחר שהמשיב כרך כדין את נושא מזונות הילדים בתביעת הגירושין בבית הדין הרבני, ולא נטען בעתירה לחוסר יושר או חוסר כנות, אכן הייתה לבית הדין הרבני סמכות לדון במזונות ילדים. פסק הדין הדגיש כי החלטה זו התבססה על המסגרת הפרוצדורלית הספציפית ועל הטיעונים שהוצגו, ודחה את העתירה, תוך אישור סמכותו של בית הדין הרבני במקרה זה.