תפ"ח 61978-01-20

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות, בהן המתת חסד, לאחר שדקר למוות את שכנו. הדיון במהלך המשפט נסב סביב מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה, כאשר עדים מומחים העידו הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה. התביעה טענה כי הנאשם אשם בהמתת חסד בנסיבות של אחריות מופחתת, ואילו ההגנה טענה כי אין להרשיעו מחמת אי שפיות. השופטת, חיה זנדברג, סיכמה את חוות הדעת של המומחים ככאלה שיש ביניהן פערים צרים מבחינה רפואית, תוך הכרה במורכבות התיק. בעוד ד"ר ברש וד"ר ארגו, עדי ההגנה, העידו על התנהגותו המוזרה של הנאשם ועל חוסר כשירותו המהותית, הם גם הודו כי אינם יכולים להסביר את מעשיו. ד"ר צ'רנס, מומחה נוסף, ציין את הנסיבות החריגות של המקרה. פרופ' קוטלר, עד תביעה נוסף, הסכים עם האבחנה של סכיזופרניה אך סבר כי לנאשם מגיעה אחריות מופחתת, ממצא ושיקום. בסופו של דבר, בית המשפט מצא את הנאשם אשם בהמתת חסד בנסיבות של אחריות מופחתת, יחד עם עבירות נוספות, למרות טענות הספק הסביר של ההגנה. השופט הדגיש כי שאלת האחריות הפלילית היא שאלה משפטית, וחוות הדעת הפסיכיאטריות, אף שהן בעלות ערך, אינן מכריעות. הראיות הצביעו על התנהגותו המאורגנת של הנאשם לפני ואחרי האירוע, דבר המצביע על רמת שליטה שאינה עולה בקנה אחד עם "אוזלת יד של ממש". בנוסף, ניסיונותיו של הנאשם להימנע מגילוי והכחשתו הממושכת את העבירה לא עלו בקנה אחד עם ממצא של אי שפיות. השופט קבע כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר, והוא הורשע בהמתת חסד תחת אחריות מופחתת, לצד החזקת סכין שלא כדין, שיבוש הליכי משפט, השמדת ראיות ואיומים. המשנה לנשיא ארנון דראל והשופט אלי אברבנאל הסכימו עם ההחלטה, שהובילה להכרעה פה אחד באשמה.