עת"מ 4406-05-21

תקציר

בית המשפט דחה הן עתירה מנהלית והן עתירה מנהלית הנוגעת לחיובי ארנונה. העתירה הוגשה על-ידי שלושה מערערים, אשר התלוננו על החיוב הרטרואקטיבי בארנונה על המערערת 3, סיווג שטחי החניה והחיוב בגין שטחים משותפים. בית המשפט קבע כי אין לו סמכות לדון בטענת החיוב הרטרואקטיבי וכי העתירה נדחתה באופן משמעותי. עם זאת, בית המשפט בחן את הדברים לגופו של עניין ומצא כי החלטת המשיב לחייב את המערער 3 הייתה כדין. באשר לעתירה המנהלית, קבע בית המשפט כי ועדת הערר פעלה באופן מקצועי וסביר בסיווג שטח החניה כנכס עסקי וייחוס השטחים המשותפים למערערת 3. החלטת הוועדה התבססה על פרשנות סבירה של הדינים הרלוונטיים ועל הימנעותם של המערערים מלהביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. משכך, דחה בית המשפט הן את העתירה המנהלית והן את העתירה המנהלית, והורה למערערים לכסות את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין.