ת"א 24869-05-20

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעים באופן חלקי. העובדות הבסיסיות הן שהתובעים רכשו מהנתבעת דירה, שהייתה לה בעיית רטיבות, שהייתה ידועה לנתבע אך לא לתובעים. הנתבע ביצע תיקונים בניסיון לטפל בבעיה, אך הם לא צלחו. בית המשפט מצא כי הנתבעת הסתירה את הבעיה מהתובעים ולכן היא אחראית לפי חוק החוזים וחוק המכר. התובעים דרשו פיצוי על עלות תיקון הנזק, אובדן שכר הדירה ועוגמת הנפש. בית המשפט פסק לתובעים 73,869 ₪ עבור עלות התיקונים, 1,755 ₪ עבור הכנת חוות דעת המומחה שלהם, 2,920 ₪ עבור שכר טרחת המומחה שלהם, 1,170 ₪ עבור שכר טרחת העד של התובעים ו-10,000 ₪ עבור שכר טרחת עורך דין, כולם צמודים למדד המחירים לצרכן ועם ריבית סטטוטורית מתאריכים מוגדרים. בית המשפט לא קיבל את טענת התובעים להפסד דמי שכירות שכן לא הביאו ראיות מספיקות, ואף לא קיבל את הטענה בגין עוגמת נפש, נוכח שאננותם ואדישותם של התובעים עצמם לנושא. לבסוף, גם העילה החלופית לפיצוי מוסכם בגין איחור בהגשת היתר לא הוכחה, שכן מעשיהם של התובעים עצמם הראו כי הם מסכימים עם השיהוי. ההחלטה התקבלה בהעדר שני הצדדים ופסק הדין המפורט מפרט את הראיות ואת הדין החל.