ת"ק 12825-05-21

תקציר

השופט מצא כי תביעת התובע נגד הנתבעים, שכללה שתי חברות תעופה, חברת ביטוח נסיעות ומדינת ישראל, משוללת כל יסוד. התובע טען כי הנתבעים אחראים לאי יכולתו לחזור לישראל לאחר שנסע לאיחוד האמירויות במהלך מגפת הקורונה. השופטת דחתה את פרשנותה של התובעת לאחריות חברות התעופה, וציינה כי אחריותן מוגבלת על פי דין ועל פי תנאי החוזה המיוצגים על ידי כרטיס הטיסה. החלטתו של התובע לנסוע לאיחוד האמירויות בזמן מגפה עולמית, כאשר סגירת הגבולות הפוטנציאלית הייתה צפויה, הייתה מבחירה שלו ולא ניתן היה לייחס את התוצאות לנתבעים. יתרה מכך, השופטת ציינה כי התובע לא פנה ישירות לחברת הביטוח ולא הגיש עמה תביעה בטרם פנה לבית המשפט, וכן לא הוכיח כיסוי כלשהו במסגרת הפוליסה לנזקיו הנטענים. באשר לחברות התעופה, הדגישה השופטת כי אין בסיס משפטי לטענת התובע כי היה עליהן להפעיל טיסות לחזרתו לישראל. חברות התעופה היו מחויבות על פי חוק לבטל טיסות בשל תקנות הקשורות למגיפה המגבילות את פעילות שדות התעופה. השופט דחה גם את הטענות נגד המדינה, וציין כי חקיקה אינה יוצרת עילת תביעה נזיקית נגד המדינה. בנוסף, השופט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת נזקיו הנטענים, והסתמך רק על עדותו שלו ועל חלק מהקבלות מבלי לספק הקשר או הסברים. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי התביעה חסרת שחר ודינה להידחות, והורה לתובע לשלם הוצאות בסך כולל של 2,000 ₪ לכל ארבעת הנתבעים, בשל אופייה המופרך והבלתי חוקי של התביעה.