ת"א 1987/02

תקציר

בית המשפט החליט כי הסכסוך בין דייהו לטלקר יועבר לבוררות בדרום קוריאה, כפי שנקבע בהסכם ההפצה שנחתם בין הצדדים בשנת 2000. זאת, למרות ניסיונה של טלקאר להביא את העניין לדיון בבית משפט ישראלי, בטענה שדייהו הפרה את ההסכם ביניהם וגרמה להם נזקים של עשרות מיליוני שקלים. השופטת קבעה כי מאחר שתניית הבוררות היא הסכם ברור ומפורש, שנחתם על ידי שני הצדדים, יש לקיימה, וכי צירופה של נתבעים אחרים שלא היה להם הסכם בוררות עם דייהו אינו פוסל אותה. בנוסף, קבעה השופטת כי הדין הישראלי בנושא כפוף לאמנת ניו יורק בדבר הכרה ואכיפה של פרסי בוררות זרים, עליה חתומות ישראל ודרום קוריאה. מכיוון שאף אחד מהחריגים המפורטים באמנה אינו חל במקרה זה, יש ליישב את הסכסוך באמצעות בוררות בקוריאה, כפי שהוסכם במקור על ידי שני הצדדים. פסק דין זה עולה בקנה אחד עם עקרון ה-pacta sunt servanda, המדגיש את חשיבות קיום ההסכמים. טלקאר חויבה לכסות את הוצאותיה המשפטיות של דייהו, שמסתכמות ב-20 אלף שקל.