בש"פ 3060/20

תקציר

בפסק הדין מיום 18.6.2020 התייחס בית המשפט לסירובה של המשיבה לקבל גט (מסמך גירושין יהודי) אלא אם כן טענותיה בעניין ה"כתובה" (חוזה הנישואין) יוכרעו תחילה, למרות קביעות ברורות של בית המשפט. בית המשפט דחה את טענות המשיבה כנגד הסנקציות שהוטלו, שכללו קנסות יומיים בסך 500 ₪ בגין איחורה בקבלת הגט. הודגש כי הסנקציות נועדו להבטיח ציות לפסיקת בית המשפט ולא לשמש אמצעי ענישה. סמכותו של בית הדין הרבני להטיל סנקציות כאלה נגזרת מפקודת ביזיון בית המשפט, שנועדה לאכוף ציות כאשר אמצעים אחרים נכשלים. למרות שניסיונות לשכנע את המשיב לקבל את צווי ההרחקה כללו החל מחודש ספטמבר 2019, הם לא הועילו, והובילו להחמרת הסנקציות במשך מספר חודשים. ההחלטה ביטלה במפורש את הפחתת אגרות הכתובה כסנקציה, וציינה כי היא סטתה מיישום הקנסות המיועד, שאמור להיטיב עם אוצר המדינה ולא עם בעלי דין בודדים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי אם המשיבה תבקש לערער על פרסום שמה בהתאם להחלטה, יהיה עליה לנקוט בהליכי התנגדות משפטיים מתאימים. כתוצאה מכך, תוך שמירה על הקנסות מהחלטת בית הדין, בוטלה ההפחתה הקשורה לאגרת הכתובה.