עב"ל 1195/02

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור שנדחה בנוגע לחוק זכויות סוציאליות לאזרחים עם מוגבלות בניידות, המכונה באופן רשמי הסכם הניידות. המערערים, ילידי 1934, ערערו לקבלת גמלת ניידות לאחר שבקשתם נדחתה מפאת גילם, שכן הגישו את הבקשה לגמלה בגיל 65 שנים ו-4 חודשים, מעבר לדרישת הזכאות של גיל 65. הסכם הניידות, שאינו מעוגן בחוק הביטוח הלאומי, קובע מגבלות גיל ברורות למבקשים ואינו מעניק שיקול דעת לרשויות להאריך מועדים אלה. המערערים טענו כי אשפוזם בסמוך ליום הולדתם ה-65 מנע מהם להגיש את הבקשה במועד. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענה זו אינה תקפה, שכן הגשת הבקשה לגמלה אינה כרוכה בתביעה אישית, ותקופת האשפוז לא הייתה ארוכה דיה כדי להצדיק דחייה של חודשיים לאחר השחרור. זאת ועוד, המערערת לא סיפקה הסבר מספק מדוע הבקשה לא הוגשה בתקופת הזכאות שלה. פסק הדין מדגיש כי מגבלת הגיל של הסכם הניידות היא מחמירה ולא ניתן לפרש אותה באופן גמיש. בצער על מצבו הבריאותי של המערערת, דחו השופטים – השופטת נילי ארד, המשנה לנשיאה אלישבע ברק-אוסוסקין והשופט שמואל צור – פה אחד את הערעור, וקבעו כי בצדק דחה בית המשפט המחוזי את התביעה בשל היותו מחוץ לתחום השיפוט. גם נציגי הציבור שושנה פלומין ודב פרנקל הצטרפו להחלטה.