ע"א 427/63

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר ליתן למשיב רשות להתגונן מפני תביעה שהגיש המערער. התביעה המקורית הוגשה על ידי המערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בבקשה לפירעון שני שטרות בסך 12,500 לירות ישראליות, חתומים בידי אשת המשיב וערבות המשיב. עם זאת, תצהירו של המשיב לתמיכה בבקשתו למתן רשות להתגונן חשף מצב כלכלי מורכב. בכתב האישום צוין כי השטרות הם חלק מהסכם הלוואה גדול יותר בין אשת המשיב לבין צד שלישי, עו"ד יהל, ששמו צוין בהסכם אך היה לכאורה איש קש של אדם אחר, מר פינקלשטיין. בתצהיר נטען כי מטרת השימוש בשמו של עו"ד יהל הייתה להתחמק מחובות מס. על פי התצהיר, שני השטרות הונפקו כאמצעי להקל על הגבייה וניתנו במקום 36 שטרות אחרים. עוד טען המשיב כי המערערת הייתה מודעת לנסיבות אלה וכי העברת השטרות הייתה בעלת פוטנציאל תרמיתי. טענת המערערים נשענה בעיקר על מעמדם כמחזיקים בשטרות, אשר לדעתם מגן עליהם מפני מורכבות ההתנהלות הכספית העומדת בבסיסם. עם זאת, בית המשפט העליון, בדחותו את הערעור, קבע כי יש לקיים את החלטת הערכאה הנמוכה יותר להעניק רשות הגנה. בית המשפט הדגיש כי בשלב זה, יש להתמקד בשאלה האם יש לנאשם תיק בר הגנה, ולא להתעמק לגופו של המקרה עצמו. השופטים הגיעו למסקנה כי הנאשם הציג הגנה מספקת לכאורה וכי מורכבות הסיטואציה מחייבת בחינה נוספת באמצעות איסוף ראיות, שתיערך בצורה הטובה ביותר במהלך הדיון המלא בתיק. משכך, נדחה הערעור, וחויב המערער בהוצאות ערעורו של המשיב, בסך 300 לירות ישראליות.