ב"ל 4927-05-20

תקציר

פסק הדין דן בשאלה האם התובעת, עובדת לשעבר במפעל, סיפקה ראיות מספיקות להוכחת חשיפתה לחומרים מזיקים במקום העבודה, דהיינו אמוניה. התובעת, הסובלת ממחלת פרקינסון, שואפת להכרה במחלתה כתוצאה מתנאי עבודתה. עם זאת, השופטת מגיעה למסקנה כי התובעת לא ביססה תשתית עובדתית מקדמית לטענותיה. בפסק הדין צוין כי טענותיה וראיותיה של התובעת אינן משכנעות ואינן מספקות, במיוחד בהתחשב בלמעלה מ-25 השנים שחלפו מאז עבדה במפעל. התובע אינו מספק כל הוכחה לחשיפה מתמשכת לרמות חריגות של אמוניה או חומרים מזיקים אחרים. עדויות התובעת ועדיה אינן תומכות בטענותיה, וחוות דעת המומחים שהוגשו אינן מבוססות על ראיות עובדתיות הקשורות לניסיונה של התובעת במפעל. זאת ועוד, טענות התובעת בדבר כיוון הרוח ומיקום הארובות אינן עקביות ואינן מבוססות. ככלל, השופטת קובעת כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בנוגע לחשיפה לחומרים מזיקים בסביבת עבודתה. לפיכך, התביעה נדחית, ואין צו להוצאות. לתובע זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.