רת"ק 53324-03-20

תקציר

פסק הדין נעתר לבקשת רשות הערעור ומקבל את הערעור על החלטת בית משפט קמא. מסקנותיו העובדתיות של בית משפט קמא, לרבות ממצאיו בדבר מהימנות עדים וניתוח מסמכים, אינן שנויות במחלוקת והן מתקבלות. משמעות הדבר היא כי בית המשפט ממשיך לקבוע כי התנהלותה של המשיבה לא הייתה אשמה וכי הדברים המכפישים שנאמרו נגדה בתלונה אינם אמת. זאת ועוד, בית המשפט מסכים עם מסקנתו של בית משפט קמא כי המבקשת מאמינה באמת ובתמים בתלונתה, חרף היעדר האמת האובייקטיבית שבה. בהיבט המשפטי, בית המשפט מבהיר כי תביעת לשון הרע בדבר ניסיונו לכאורה של המשיב להשפיע על הליך משפטי היא מוצדקת, והאמירות אכן מהוות לשון הרע ואינן מוגנות. עם זאת, בית המשפט חולק על קביעתו של בית משפט קמא בעניין הגנת תום הלב לפי סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. בית המשפט מפרש את מושג תום הלב כפי שהותוו בפסק דין ריימר, הקובע כי תלונה שהוגשה בתום לב ומתוך אמונה כנה בתוכנה מוגנת, גם אם אינה סבירה או מוכחת כנכונה. השופטת מדגישה כי מעשיה של המבקשת עולים בקנה אחד עם פרשנות זו, שכן היא סברה בכנות שהמשיב נוהג בחוסר הגינות והגישה תלונה סבירה לצד המתאים מבלי להפיצה מעבר לכך. לפיכך, בית המשפט קובע כי הגנת תום הלב חלה במקרה זה, והמבקש מוגן לפי סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. אשר על כן, נדחית תביעת המשיב לפיצויים. עם זאת, בשל הנסיבות, כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו.