ע"ע 60058-01-13

תקציר

הערעור מתקבל, שכן בית המשפט מצא כי פיטוריו של המערער, מר זלמן שוחט, מחברת נתיבי ישראל לישראל בע"מ היו שלא כדין. החברה לא עמדה בהוראות ההסכם הקיבוצי החל על העסקתו של שוחט, הפרה את חובות תום הלב וההגינות ופיטרה אותו בעיקר בשל מצבו הרפואי. שוחט, שעבד בחברה שנים רבות, סבל ממחלה ראומטולוגית קשה שגרמה לו להיעדר מעבודתו לתקופות ממושכות. כשחזר לעבוד במשרה חלקית, החברה לא התאימה את תפקידו ולא סיפקה תמיכה כלשהי, וציפתה ממנו לבצע את כל תפקידיו הקודמים. הדבר הביא למשבר אמון ולהידרדרות ביחסיו עם הממונים, שכן הוא לא עמד בהתחייבויותיו בשל מצבו הרפואי וציפיות החברה. בית המשפט קבע כי פעולות החברה היו בלתי סבירות ובלתי הוגנות, והם לא עשו כל מאמץ לספק את צרכיו הרפואיים או לבחון חלופות. במקום זאת, הם כתבו עליו הערכה תקופתית שלילית ולאחר מכן החליטו לפטר אותו, תוך ציון מצבו הרפואי כסיבה דומיננטית. החברה גם לא פעלה לפי הנוהל התקין לפיטורים בשל אי התאמה כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי. ככלל, פעולות החברה, מחזרתו של שוחט מחופשת מחלה ועד לפיטוריו, התאפיינו בחוסר תום לב והגינות. לפיכך, הוא זכאי לפיצוי של 145,800 שקל, שווה ערך ל-18 חודשי הפער בין שכרו הקודם לקצבתו הנוכחית, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין ממועד פיטוריו. בנוסף, תישא החברה בהוצאותיה של שוחט בגין ההליך בשתי הערכאות, בסך 18 אלף שקל.