עת"מ 22868-04-24

תקציר

השופטת דוחה את העתירה בשל השיהוי המשמעותי בהגשת העתירה והיעדר חובה סטטוטורית המוטלת על העירייה לפנות פסולת מנכסי העותרים שנוצרה במהלך פעילותם המסחרית. השופט מדגיש כי חובת העירייה מוגבלת להשלכת אשפה בסיסית בלבד וכי עודף פסולת מחייב את בעל העסק לטפל בה בעצמו, או לשאת בעלות אם העירייה תעשה זאת בשמו. ההבחנה בין פסולת בסיסית לפסולת עודפת נתמכת גם על ידי עקרון "המזהם משלם". השופט מציין כי הסכם הפשרה בעתירה קודמת אינו סותר את עמדת העירייה וכי טענות העותרים בדבר נזק מחודש נדחות. כמו כן, השופט מציין כי חובת העירייה לפנות אשפה מעוגנת בפקודת העיריות וכי חוקי העזר הקיימים מבחינים בין פסולת בסיסית לפסולת עודפת, לרבות חוק העזר של עיריית אשדוד. עוד מזכיר השופט כי לעירייה יש סמכות לחייב בעל נכס להשליך בעצמו פסולת עודפת או להטיל אגרה בגין פינויה. אשר לטענת ההפליה של העותרים, השופט מוצא אותה בלתי מבוססת וכללית ועל כן דוחה אותה. לבסוף, השופט מורה לעותרים לשאת בהוצאות העירייה בגין ההליך, בסך 30,000 ₪.