עת"מ 54823-05-23

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט עתירה שעניינה מבנים שנבנו באופן בלתי חוקי, בנימוקים פרוצדורליים ומהותיים כאחד. המבנים נבנו ללא היתרים חוקיים, תוך הפרה של חוק התכנון הירדני, הקובע כי בנייה אינה יכולה להתבצע ללא אישור מתאים. היעדר "ניקיון כפיים" או יושרה בקבלת היתרים היו סיבה משמעותית לדחיית העתירה על הסף. עוד הסביר בית המשפט כי אין עילה להתערבות משום שהמבנים הוקמו בתוך אתר ארכיאולוגי ללא האישור הנדרש של קצין הארכיאולוגיה, בניגוד לחוק העתיקות הירדני. בקשתה של העותרת להיתר בניה הוגשה ללא אישור קריטי זה ולא עמדה בתנאים שנקבעו בתכנית המתאר החלה, המייעדת את השטח לחקלאות ודורשת גודל חלקה ספציפי ותקנות עמידה בהן לא עמדה העותרת. בנוסף, המבנים היו מרוחקים ממרכזי בנייה מוסדרים וללא גישה לתשתיות הדרושות, כך שהיתר בנייה אינו אפשרי. בית המשפט גם הפריך את טענות העותר בדבר זכויות קניין ואפליה לכאורה, וציין כי לא ניתן להצדיק בנייה בלתי חוקית בעילות אלה. ההחלטה הדגישה את העיקרון של "תכנון תחילה, בנייה אחר כך", והצביעה על כך שאין להצדיק בדיעבד בנייה בלתי חוקית. כתוצאה מכך, בית המשפט לא ראה סיבה לעכב את הליכי האכיפה וההריסה. העתירה נדחתה, צו האכיפה נותר בתוקף עד ליום 18.2.2024, והעותר חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.