ת"א 2814/99

תקציר

בית המשפט מצא כי שני הנתבעים, עו"ד ברק ועו"ד לאור, חבו חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעים. נמצא כי עו"ד לאור הפר חובה זו במספר דרכים. ראשית, ברשלנות שהביאה לדחיית תביעת התובעים בשל אי התייצבות לדיון ואי הגשת תצהירים במועד. שנית, עו"ד לאור התרשל בכך שלא הגיש תביעה חדשה לאחר שהקודמת נדחתה, דבר שגרם לתובעים נזק. רשלנות זו נבעה מכך שעו"ד לאור החליט שלא להגיש תביעה ובמקום זאת לטעון את טענות התובעים במסגרת בקשת רשות להתגונן, דבר שהיה בלתי סביר בהתחשב בטענות הטובות של התובעים נגד הבנק. שלישית, נמצא כי עו"ד לאור התרשלה בכך שיעצה לתובעים כאשר הורתה להם שלא לפרוע את חובם לבנק, דבר שהביא לריבית אסטרונומית, ולהמשיך להפקיד כספים לקופת חיסכון למרות שהחשבונות עוקלו על ידי הבנק. עם זאת, בית המשפט מצא כי פעולות אלה, אף שהיו רשלניות, לא גרמו כל נזק לתובעים. מנגד, בית המשפט לא מצא כל רשלנות מצד עו"ד ברק באי הגשת בקשת רשות להתגונן, כמו גם בניסוח כתב הערעור, ובאי הגשת ע"ר על פסק דינו של כבוד השופט שילה. טענת התובעים כי נגרם להם נזק כספי עקב רשלנות הנתבעים לא הוכחה, אולם בית המשפט פסק לכל תובע פיצוי בגין נזק לא כספי: 10,000 ₪ לציון ו-5,000 ₪ ליתר התובעים. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים את שכר הטרחה שקיבלו בגין ייצוגם, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד תשלום האגרה ועד למועד פסק הדין. לבסוף חויבו הנתבעים לפצות את התובעים במשותף בגין הוצאותיהם המשפטיות בפועל, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ.