ת"א 12905-04-21

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנותו של סעיף 16 לחוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוני ברשויות המקומיות, המחייב את הרשויות המקומיות לבטח עוזרי פקחים כדי להבטיח את שכרם במקרה של פגיעות שנגרמו להם במהלך מילוי תפקידם. התובע, עוזר מפקח, טען כי העירייה הנתבעת לא קיימה סעיף זה בכך שלא סיפקה לו ביטוח תאונות אישיות נפרד, לרבות כיסוי לנכות ואובדן כושר עבודה. עם זאת, בית המשפט מצא כי העירייה ביטחה את התובע באמצעות קרן פנסיה, אשר הציעה כיסוי מתאים לתרחישים כאלה, ובכך מילאה את חובתה על פי החוק. השופט ניתח בהרחבה את כוונת המחוקק מאחורי סעיף 16, את דיוני הכנסת ואת הסדרי הביטוח העומדים לרשות עוזרי המפקחים. נקבע כי הכיסוי הקיים בקרן הפנסיה, שכלל הפרשות לנכות, מוות ואובדן כושר עבודה, נתן מענה מספק לסיכונים הפוטנציאליים הכרוכים בתפקיד עוזר המפקח. כמו כן, הדגישה השופטת כי תכליתו של סעיף 16 הייתה להבטיח כיסוי ביטוחי הולם מבלי לגרום נזק כלשהו לעוזרי המפקחים, וניכוי תגמולים ממקורות אחרים, כגון המוסד לביטוח לאומי, אינו פוגע בזכויות שנועדו להיות מוגנות על פי החוק. בסופו של דבר, התביעה נדחתה מאחר שהעירייה מילאה את חובתה כמפורט בסעיף 16. עם זאת, בהיעדר הנחיות ברורות, המליצה השופטת להתקין תקנות מחייבות לכיסוי ביטוחי של עוזרי מפקחים, שיבטיחו אחידות בין הרשויות המקומיות.