ע"א 222/66

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת המערער לתקן את כתב תביעתו כך שיגדיל את סכום הפיצויים הנתבעים בעקבות תאונת עבודה. המערער, סבל חירש-אילם בנמל יפו, טען כי התביעה הראשונית התבססה רק על הנכות שנגרמה לו כתוצאה מהתאונה, ואילו התביעה המתוקנת תוסיף את נכותו הקודמת, ובכך תגדיל את הנכות הכוללת ואת אובדן כושר ההשתכרות הנובע מכך. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לתיקון לפי תקנה 149(ב) לחוק סדר הדין האזרחי, האוסרת לדון בבקשות שניתן היה להביאן בפני משפט אלא אם כן ניתנו טעמים מיוחדים. המערער ערער על החלטה זו, בטענה כי הנוהל הישן צריך לחול על עניינו, או לחילופין, כי התקיימו תנאי תקנה 149(ב). שופטי בית המשפט העליון הסכימו כי יש להחיל את הנוהל החדש וכי המערער החמיץ הזדמנות להעלות את טענותיו בשלב קדם המשפט. עם זאת, הם קיבלו את הערעור בנימוק שאי אישור התיקון יגרום לעיוות דין. נסיבותיו הפיזיות והכלכליות של המערער, כמו גם נסיבות המשפט, נחשבו לטעמים מיוחדים כדי לאפשר את התיקון בשלב זה. יתר על כן, מאחר שהתיקון לא שינה את עילת התביעה אלא רק הגדיל את סכום התביעה, והראיות כבר הוצגו, אין בכך כדי לסבך או לעכב את המשפט. השופט הלוי הדגיש כי מטרתן של תקנות סדר הדין האזרחי היא לעשות צדק ולמנוע עיוותי דין. לפיכך, יש לפרש את דרישת "הטעמים המיוחדים" בתקנה 149(ב) באופן רחב כך שתכלול כל טעם שיש בו כדי ללמד על הצורך למנוע עיוות דין. החלטת בית המשפט המחוזי התהפכה, והותר למערער לתקן את כתב תביעתו. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו בגין התיקון.