ע"פ 1630/14

תקציר

ערכאת הערעור דנה בתיק שעניינו הרשעה בהריגה שנבעה מאירוע אלים בו המערערים, בעקבות סכסוך קל, רדפו אחרי המנוח וירו בו למוות. במהלך הערעור הודגש כי התערבות בגזר הדין על ידי ערכאת ערעור שמורה בדרך כלל לנסיבות חריגות, כגון חריגה משמעותית מנוהלי הענישה המקובלים או טעות מהותית בגזר הדין. לאחר בחינת הראיות והטענות, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין בסיס לשינוי העונש, שכן הוא תואם את הנורמות הקבועות לעבירות מסוג זה ועולה בקנה אחד עם הסדר הטיעון שהושג. התקרית כללה שימוש בלתי חוקי בנשק חם באופן שהעצים את חומרת הפשע, והדגיש בעיה חברתית רחבה יותר של אלימות ושימוש בנשק חם ביישוב סכסוכים. בית המשפט הדגיש את הצורך בהטלת עונשים מחמירים כדי להילחם במה שהם כינו מגמה "ממאירה" של אלימות בחברה. נוכח חומרת מעשיהם של המערערים וההשפעה התוצאתית, לרבות האובדן הטרגי שחוותה משפחת הקורבן, מצא בית המשפט קמא את החלטת בית משפט קמא – הטלת עונש של 20 שנות מאסר על חוסאם ועונשים נוספים בטווח המוסכם – ראויה ומאוזנת. בית המשפט הוסיף והדגיש כי אין הצדקה לשנות את גזר הדין, לרבות סכומי הפיצוי שנפסקו למערערים על סמך מעורבותם. לפיכך נדחה הערעור בהסכמת השופטים ח' מלצר וד' ברק-ארז, התומכים בפסק דינו של השופט א' שוהם. ההחלטה התקבלה סופית ב-4 בדצמבר 2014.