ת"א 1586/00

תקציר

התובעת, מהנדסת ביוטכנולוגיה, ביקרה באתר בנייה בשנת 1999 לצורך רכישת בית שבנתה הנתבעת (באמצעות צד שלישי) ונפצעה כאשר דרכה על מסמר נעוץ בקרש. המסמר חדר לכף רגלה ונזקק לטיפול בבית חולים. האירוע גרם לה ללחץ ולכאבים פיזיים. התובעת, שהייתה לה היסטוריה של אובאיטיס - מחלת עיניים דלקתית - החלה לחוות לחץ עיניים מוגבר ואובדן ראייה בעין שמאל בעקבות התאונה. לטענתה, התאונה גרמה לדלקת, מה שהוביל לנזק בלתי הפיך לעיניים. בית המשפט מינה רופא עיניים, ד"ר גולדשטיין, כעד מומחה. ד"ר גולדשטיין שלל קשר סיבתי בין התאונה לבין מצב העיניים של התובע, וקבע כי האובאיטיס של התובע היה כרוני ולא נגרם כתוצאה מזיהום או מתח. לטענתה, מחלת העיניים של התובעת אינה קשורה לחדירת הציפורן ברגלה, והפער של חצי שנה בין האירוע לבין סיבוכי העיניים אינו מהווה אינדיקציה ברורה לסיבתיות. בנוסף, לא נמצא זיהום ברגלה של התובעת, והטיפול האנטיביוטי שקיבלה היה יעיל. המומחה גם דחה את הרעיון כי מתח נפשי עלול לגרום לאובאיטיס, מסקנה שלא הופרכה על ידי אף בית ספר לרפואה. השופט הסכים עם הערכתו של ד"ר גולדשטיין וקבע כי מצב העיניים של התובע לא נגרם כתוצאה מהתאונה. השופט הדגיש כי לחוות דעתו של ד"ר גולדשטיין, כמומחה מטעם בית המשפט, היה משקל משמעותי. מאחר שהתובע לא הביא ראיות משכנעות לכך, השופט לא מצא סיבה לסטות מחוות דעתו של המומחה. השופטת הכירה בכך שהתובע זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל וכל אובדן השתכרות כתוצאה מהתאונה. הצדדים הונחו לנסות להגיע להסכמה על סכום הפיצוי.