ב"ל 38321-05-19

תקציר

התובע, שעבד אצל שני מעסיקים שונים בהרמה וסידור בלוקים, הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי להכיר בפגיעה בכתפו הימנית כפגיעה בעבודה שנגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה. על פי הפסיקה, על התובע להוכיח כי פגיעתו נבעה מתנועות חוזרות ונשנות שהיו זהות במהותן ופעלו במקום מוגדר במשך תקופה מספקת. נטל ההוכחה מוטל על התובע. בית המשפט דחה את התביעה משום שהתובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בגרסתו לאירועים. באופן ספציפי, הוא לא הגיש רישומים או תלושי שכר כדי להוכיח את היקף ומשך עבודתו עם בלוקים, ומעסיקו סתר את עדותו בנוגע לשעות העבודה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי פעולותיו המתוארות של התובע של אחיזת צינור והרמת ידיו לא היוו תנועות חוזרות ונשנות של הכתף אלא תנועות סטטיות ולא נוחות. עוד ציין בית המשפט כי עבודתה של התובעת כללה מטלות שונות שלא התמקדו רק בכתפיים. בשל סתירות אלה והיעדר ראיות, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח כי ביצע תנועות חוזרות ונשנות לאורך תקופה ממושכת, דבר הדרוש לתמיכה בטענתו על פי תיאוריית המיקרוטראומה. לפיכך, נדחתה תביעתו להכרה בפציעתו בכתפו הימנית. לשני הצדדים יש זכות לערער על פסק הדין בתוך 30 יום.