רע"צ 51790-04-15

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך בין מערער שהיה רואה חשבון של החברה המשיבה. המערערת הגישה תביעה נגד המשיב שהסתיימה בפשרה שכללה שיק על סך 40,000 ₪. משלא כובדה הצ'ק, פתח המערער בשנת 1988 תיק הוצאה לפועל שהסתיים בהצלחה מוגבלת. התיק נסגר בשנת 1993 ונפתח מחדש בשנת 2011 לאחר שהמשיב זכה בתביעה וקיבל סכום כסף נכבד. המשיבה טענה כי פרעה את מלוא חובותיה למערערת, דבר שהמערערת הכחישה. רשם ההוצאה לפועל פסק לטובת המערער אך לא פסק לו ריבית או ריבית פיגורים על סכום הקרן, בשל התנהלותו של המערער במהלך הליכי ההוצאה לפועל ואי המצאת הוכחות לפירעון מלא. המערער ערער על החלטה זו. בית המשפט מצא כי החלטת הרשם שלא לפסוק ריבית פיגורים בגין תקופת סגירת התיק הייתה סבירה, שכן המשיב לא היה מודע להליכים ולא ניתן היה לתמרץ אותו לשלם את החוב. עם זאת, נקבע כי על המשיב לשלם את מלוא ריבית הפיגורים בגין התקופות בהן היה התיק פתוח (1988-1993 ו-2011 ואילך), וכן ריבית רגילה עבור כל התקופה שחלפה מאז פתיחת התיק. בנוסף, קבע בית המשפט כי יש לפצות את המערער בגין שכר טרחתו, לרבות שכר טרחה ב' שהרשם סירב. לטענת בית המשפט, התנהלותו של המערער, אף שהייתה ראויה לשבח, לא הצדיקה שלילת תשלומים אלה. המשיב חויב לשלם למערערת את סכומי הקרן בתוספת ריבית, ריבית פיגורים ושכר טרחת עורך דין, שחושבו החל ממועדי פתיחת התיק וסגירתו.