בג"צ 1736/10

תקציר

פסק הדין הנדון הוא בעתירה לצו מותנה המחייב את המשיבים – פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה – לנמק את החלטתם לסגור תיק חקירה בגין הדלפת מידע מחקירתו של העותר ולנמק מדוע לא יפתחו מחדש את התיק. ההדלפה המדוברת נוגעת לחקירת משטרה שנפתחה נגד העותר, אביגדור ליברמן, בשנת 2000 בגין אי סדרים בניהול חשבונותיה של מפלגת ישראל ביתנו בתקופת הבחירות. בשנת 2008, בעקבות פרסומים בתקשורת על חקירתו של העותר, ביקש בא כוחו לחקור את הדלפת המידע. הפרקליטות החליטה תחילה שלא לפתוח בחקירה, בנימוק של קושי ופגיעה אפשרית בחופש הביטוי ובחיסיון העיתונאי. אולם, לאחר התערבות בג"ץ בנובמבר 2008, הורה פרקליט המדינה על חקירה, שבסופו של דבר לא צלחה. תיק החקירה נסגר ביולי 2009 מחוסר ראיות, והחלטה זו אושרה על ידי היועץ המשפטי לממשלה. העותר עתר לבג"ץ במארס 2010, טען כי המשיבים לא ערכו חקירה יסודית וביקש להורות להם לפתוח מחדש את התיק. המשיבים הדגישו את האתגרים הטמונים בחקירות מסוג זה ואת הפגיעה האפשרית בפרטיות ובחיסיון העיתונאי. הם גם ציינו את סיכויי ההצלחה המוגבלים, שכן הזמן חלף מאז התרחשה הדליפה. בית המשפט, לאחר שבחן את הטענות, הכיר בחשיבות הטיפול בעבירות הדלפה ובפוטנציאל הנזק שלהן, אך בסופו של דבר החליט שלא להיעתר לבקשת העותר. פסק הדין מדגיש את היקפה הצר של הביקורת השיפוטית על החלטות התביעה ורשויות החקירה, המתערב רק במקרים חריגים. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי החלטת המשיבים, אף שאולי אינה אידיאלית, אינה מהווה סטייה קיצונית משיקול הדעת הסביר. השופטים הביעו מורת רוח מטיפול הרשויות בהדלפה והדגישו כי הדלפות מחדרי חקירות הן נושא חמור הפוגע באמון הציבור. הם הדגישו את הצורך בפעולה נחרצת שתינקט מיד עם היוודע דבר הדליפה. עם זאת, בהתחשב בפעולות שננקטו במקרה זה ובזמן שחלף, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות שיפוטית. לפיכך נדחתה העתירה, אם כי לא בלי היסוס וביקורת על התנהלות הרשויות. השופטים א' חיות וא' פוגלמן הסכימו עם פסק הדין.