ת"א 9715-09-17

תקציר

במקרה זה, התובע, שוטר במקצועו, הגיש תביעה נגד הנתבע בגין לשון הרע, פגיעה בפרטיות והטרדה מינית, בגין ארבעה פרסומים בפייסבוק בהם האשים אותו הנתבע בהתנהגות אלימה, לרבות "אונס" ו"מכות". טענות אלה התעוררו לאחר אירוע בו נעצר הנתבע על ידי התובע. בית המשפט בחן האם הפוסטים השנויים במחלוקת מהווים לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. בית המשפט מצא כי הפרסומים, שזכו לתפוצה רחבה וכללו לשון גנאי, עומדים בקריטריונים של לשון הרע, שכן יש בהם כדי להשפיל ולבזות את התובע ולפגוע בשמו המקצועי והאישי. עם זאת, הטענות על חדירה לפרטיות והטרדה מינית נדחו. בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות כדי לבסס את העובדה שמעשיו של הנאשם עולים כדי הטרדה מינית, או שפרסום פרטים אישיים מהווה חדירה לפרטיות, מה גם שהתמונה הייתה נגישה לציבור בפייסבוק. בית המשפט ניתח הגנות משפטיות שונות שנטענו על ידי הנתבעת, לרבות "אמת דיברתי" ותום לב, אך מצא כי היא לא הצליחה להוכיח את אמיתות דבריה וכי פרסומים אלה חרגו מהתחום הסביר של הבעת דעה. לפיכך נקבעה כוונה לפגוע, והדבר בא לידי ביטוי בהפצת פוסטים על ידי הנתבעת בפלטפורמות שונות, לרבות בעמודים אישיים וקבוצתיים, ובבחירתה המחושבת בתכנים – תוך הפגנת התנהלות זדונית שמטרתה לפגוע בשמה הטוב של התובעת. כתוצאה מכך, נפסקו לתובע 35,000 ₪ בגין לשון הרע ואילו טענותיו בגין פגיעה בפרטיות והטרדה מינית נדחו. כמו כן חויבה הנתבעת לשלם חלק משכר טרחת התובע בשל הפער בין שווי התביעה לבין הפיצוי שנפסק.